חזרתי ממילואים

בסוף השבוע שעבר חזרתי משבועיים של אימון מילואים בצאלים. עצם העובדה שהתאמנו במשך שבועיים, בתרגיל חטיבתי משולב עם חטיבה 7 המשוריינת (אני משרת בגדוד חי"ר), הוא שינוי מרענן יחסית לשנים האחרונות, שבחלק מהן לא התאמנו בכלל עקב קיצוצי תקציב. וככה גם הצבא יצא למלחמה.

עוד שינוי מרענן היה ציוד אישי חדש. מגיני ברכיים שממש מגינים על הברכיים, עם לוח פלסטיק קשיח. עד היום מגיני הברכיים היו עשויים מריפוד בלבד, וחולקו במשורה. אני יכול לתאר לעצמי איך ההרגשה לנחות על אבן חדה עם דבר כזה. גם משקפי אבק חדשים חולקו לנו, במקום השרידים ממלחמת יום כיפור שהיו עד היום, וגם אפודי קרב חדשים, במקום השאריות ממלחמת של"ג. המון רצועות יש באפודים האלה, וגם גומיות מיוחדות לאיחסון הקסדה כשהיא לא בשימוש, וכיס לאיחסון נאד מיים בנפח 3.5 ליטר במקום שתי מימיות 3/4 ליטר שהיו עד היום (אבל יש גם מקום למימיות למי שרוצה להוסיף. עם פתח כלפי מטה, להקלת הגישה). חבל שהיה צריך לעבור מלחמה כדי להבין שבלי ציוד אישי מתאים קשה להילחם.

חוץ מזה, היה די מתיש. כרגיל בצאלים, עדיין לא בנו מבנים קשיחים למתאמנים, וישנו בקור כלבים באוהלים. רק אחרי שעטפתי את עצמי בשתי שכבות בגדים, שמיכה בתוך השק"ש ומעיל מלמעלה, הגעתי לטמפרטורה שמאפשרת שינה, גם אם הרגשתי כמו חנוט. מה קשה לבנות אולמות שינה אני לא מבין. וזה היה בשבוע הראשון, של אימוני הפרט, שיעורי קשר ומטווחים. בשבוע השני התרגיל יצא לדרך, וכששמונה אנשים בנגמ"ש פיקוד מנסים למצוא מקום לישון, די קשה למצוא תנוחה נורמלית. אבל זה עוד היה נסבל איכשהו. בלילה השני הסתובבנו כמו דפוקים על בט"שית שהיתה על תקן נגמ"ש, במרדף אחרי טלפון סלולרי צבאי שאבד, ובבוקר נמצא באחד הג'יפים. בקושי ישנתי שעה. ביום השלישי כבר בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים. לקח לי בערך יומיים להתאושש ולהשלים שעות שינה.

ועוד לא דיברתי על החול שאכלנו, שעף עם סופות החול לתוך האוכל המוכן בחמגשיות. ועל הנשק בלאי שנתקע מהחול ובקושי ירה שני כדורים רצופים (כניראה נשק לאימונים בלבד, לא לדאוג).

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה general,‏ עם התגים .‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WP-SpamFree by Pole Position Marketing