כאשר הטיל הנשיא ריבלין את הקמת הממשלה על נתניהו, הוא הפקיד בידי נתניהו וגנץ את מה שכונה "מתווה הנשיא", מפת דרכים להקמת ממשלת אחדות. אני בטוח שכוונותיו של ריבלין היו טובות, והוא באמת רצה לקצר את הזמן להקמת ממשלה חדשה. אלא שככל שהזמן עובר, המתווה הזה הולך ומתברר כמוקש המונע את הקמת ממשלת האחדות.
מצד אחד, המתווה מקבל את עקרון "גוש הימין", מתווה שלא יכול להיות מקובל בשום מו"מ קואליציוני בין גושי. ממשלת אחדות מטבעה מורכבת משתי המפלגות הגדולות, לא ממפלגה וכל שאר המפלגות שבצד השני. האם הליכוד היה מוכן להצטרף לממשלה עם כל המפלגות מהמשותפת עד כחול לבן?
מצד שני, הוא גם מקבל את העיקרון שנתניהו יהיה ראש הממשלה הראשון ברוטציה. זה משהו שעוד היה לו היגיון כאשר לנתניהו היה את המנדט להרכבת הממשלה, וזאת למרות שהליכוד אינו המפלגה הגדולה בקואליציה ונתניהו עומד בפני כתבי אישום חמורים על שחיתות. אבל כאשר גנץ מרכיב את הממשלה, אפילו זה כבר לא קיים, ואין שום סיבה שנתניהו יהיה ראשון ברוטציה.
אבל הליכוד נאחז במתווה הזה כאילו אין בלתו, ועושה רושם שזה אך תירוץ בידיו כדי לכפות בחירות שלישיות. נדמה לי שגם ציבור בוחרי הליכוד ימאס בו אם זה יקרה, ובחירות שלישיות יקבעו באופן סופי את נצחון כחול לבן. מוטב לו לליכוד שירד מהעץ, יסכים לממשלת אחדות שבסיסה שתי המפלגות הגדולות, בצירוף מפלגה או שתיים מכל צד, או שיפול בבור שכרה.