לו חייתי בתקופה אחרת, הייתי מתמחה ברציחת מלכים, אך בתקופתנו אין מלך בישראל, ואת השועים והנגידים אני יכול לפצוע במדקרות לשוני ועטי.
ירון לונדון, המוסף לשבת של ידיעות אחרונות, 15.10.2010
איפה עוד אפשר למצוא עברית כזאת היום, איפה?
לו חייתי בתקופה אחרת, הייתי מתמחה ברציחת מלכים, אך בתקופתנו אין מלך בישראל, ואת השועים והנגידים אני יכול לפצוע במדקרות לשוני ועטי.
ירון לונדון, המוסף לשבת של ידיעות אחרונות, 15.10.2010
איפה עוד אפשר למצוא עברית כזאת היום, איפה?
בפעם הקודמת שקניתי טלפון חדש, לפני כחמש שנים, מאוד התלהבתי:
טלפון? זה מכשיר תקשורת רב ערוצי ופאן גלקטי. הוא יכול לבצע שיחות קול, שיחות וידאו, לשלוח ולקבל הודעות טקסט, תמונה, קול ווידאו, לשלוח ולקבל דואר אלקטרוני מספק האינטרנט שלי …, מכיל דפדפן WAP/XHTML, ותומך בג'אווה.
באותו זמן הוא נחשב די טוב, אבל מאז עברו הרבה ביטים באינטרנט, והטלפונים השתכללו. אפל הוציאה את האייפון, גוגל הוציאה מערכת הפעלה חדשה בשם אנדרואיד שאומצה על ידי יצרנים רבים (ואפילו הוציאה טלפון אחד בעצמה, שזכה להצלחה מועטה בלבד. בעצם, על מי אנחנו עובדים, הוא נכשל לגמרי), ועולם הטלפונים הסלולריים השתנה לגמרי. שיחות טלפון הוא רק פעולה אחת, ולא בהכרח העיקרית, שטלפון מהסוג הזה יכול לעשות. למעשה, מדובר במחשב כף יד, כמו מחשבי כף היד שפאלם ייצרה פעם (ושבאחד מהם אני עוד משתמש).
האמת שהסיבה העיקרית שקניתי טלפון חדש היא משום שהטלפון הישן התחיל להישחק. הסוללה שלו כבר לא החזיקה מעמד יותר מ10ֿ דקות שיחה (והרבה פחות מזה בשיחה בספיקר) וקשה למצוא לו סוללה חדשה, הכפתורים לא כל כך מגיבים, ובכלל, מאוד סיקרן אותי לראות איך סמארטפון מרגיש. אז היה לי תירוץ טוב.
כמו בפעם הקודמת, גם הפעם שקלתי לקנות טלפון שעון-יד. היום כבר יש מבחר גדול יותר, כולל טלפונים עם מסכי מגע זעירים, דור שלישי, עם שיחות וידאו, ושאר שיכלולים, אפילו לא של היצרנים הגדולים והמוכרים. אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאפקט המגניבות של טלפון שעון-יד לא מחפה על המגבלה שכופה גורם הגודל. בסופו של דבר, יש גבול למה שאפשר להכניס בשעון יד, שגם יהיה נוח לענידה.
האופציות שיש היום בשוק הן בעיקר טלפונים מבוססי אנדרואיד, או אייפון. יש פחות ופחות טלפונים מבוססי סימביאן של נוקיה, ונראה שנוקיה בעצמה מתכננת מערכת חדשה. האייפון הוא בעייתי, כי הוא מערכת סגורה. הוא מאפשר מעט מאוד התאמה אישית, מעבר למה שהיצרן מרשה. ניתן להתקין תוכנות ממקור אחד בלבד, החנות של אפל, אלא אם פורצים אותו (ומאבדים את האחריות). הרעיון שאני צריך לעקוף בצורה מלאכותית הגבלות ששם היצרן, רק כדי שאוכל לעשות מה שאני רוצה עם המכשיר שרכשתי, לא מצא חן בעיני.
אז התחלתי להסתכל על היצע המכשירים מבוססי אנדרואיד, שהיא מערכת פתוחה יותר, מבוססת קוד פתוח, שמתחרה בצורה מוצלחת בטלפונים של אפל. לאחרונה הוציאה סמסונג את ה-Galaxy S, שקיבל ביקורות טובות מאוד, וחוץ מהיעדר פלאש למצלמה, יש לו חומרה מעולה. למרות מחירו היקר, החלטתי בסופו של דבר לקנות אותו. הוא מצוייד בשמונה ג'יגה של שטח איחסון, בנוסף למצלמת 5 מ"פ, מצפן, GPS, מד תאוצה, מקלט רדיו FM (!), וויי-פיי, ובלוטות'. הרדיו משתמש באוזניות בתור אנטנה, אז הוא פחות שימושי כי אני לא מסתובב עם האוזניות בדר"כ, אבל הוא מגניב בכל זאת. ספקית הסלולר שלי, אורנג', עוד לא מוכרת אותו, אז קניתי אותו בחנות פרטית בתל אביב.
כאמור, טלפון מהסוג הזה הוא למעשה מחשב שנכנס לכיס. בזמן הקצר שיש לי אותו, מאז סוכות, הוא כבר הספיק להחליף את הטלפון הקודם שלי, את ה-Palm Zire 21 בו אני עדיין משתמש, את ספר המפות בזכות תוכנת הניווט של גוגל מפות, ואפילו את הספר The Adventures of Sherlock Holmes, שאני במקרה קורא כרגע, ובצירוף מקרים מדהים גם מגיע כספר לדוגמה ביישום הספרים האלקטרוניים שמגיע עם הטלפון. אני מניח שבסופו של דבר אוכל לאפסן גם את הפאלם הזה, ליד קודמו, ה-Palm IIIe.
יש שני סוגי יישומים על המערכת הזאת – יישומים רגילים שפותחים חלון (למעשה, תופסים את כל שטח המסך) כאשר מפעילים אותם, ו-Widgets, שהם כלים שימושיים יותר או פחות שנמצאים על חלק מהמסך כל הזמן. בברירת מחדל, הטלפון מגיע עם מבחר נאה של יישומים (רגילים), כמו תוכנת דואר לג'ימייל (שלא תומכת בעברית – סדר האותיות מתהפך), תוכנת דואר סטנדרטית בסיסית, קורא ספרים של Aldico שכבר הזכרתי, לוח שנה, גוגל טוק, נגני מדיה, גם את גוגל מפות כבר הזכרתי, ותוכנה למציאות משודרגת (Augmented Reality) בשם Layar. מצאתי שם שכבה של בנקים בישראל, שיכולה לכוון אותך לבנק הקרוב על ידי הוספת שכבה של מידע על התמונה המתקבלת במצלמה. ועוד כל מני דברים פחות חשובים. חוץ מזה, הוא מגיע עם שני ויג'טים – אחד של שורת חיפוש בגוגל, שעוד לא ניסיתי, ואחד שסמסונג פיתחה, שנותן תחזית מזג אוויר ליממה הקרובה, עדכוני חדשות מסוכנות AP, ותזכורות לאירועים הרשומים ביומן להיום. בסרטון התדמית שרץ באתר של המכשיר סמסונג עושה עניין גדול מהויג'ט הזה, אבל את התחזית אני מעדיף לראות בטלביזיה או לשמוע ברדיו, החדשות של AP לא כל כך רלוונטיות לתושבי ישראל, ועם התזכורות לא כל כך הסתדרתי. אז דחקתי אותו הצידה לטובת ויג'ט בשם Power control שמאפשר לשלוט ממקום אחד במקלטי הוויי-פיי, הבלוטות' וה-GPS, ובעוצמת התאורה של המסך, כדי לחסוך בזמן סוללה. הוא גם מאפשר לשלוט בהגדרה המאפשרת ליישומים להסתנכרן מול שרת באינטרנט ברקע, כדי לחסוך בתעבורה.
אגב תעבורה, בארבעת הימים הראשונים שלי אתו הספקתי לגמור את הקצאת ה-30 מ"ב שאורנג' נותנת ללקוחות דור שלישי תמורת 20 ש"ח בחודש. אפשר להגדיל את זה ל-150 מ"ב תמורת כ-56 ש"ח, אמרו לי בשירות הלקוחות. נראה אם זה ישתלם. בינתיים שמתי תוכנה קטנה בשם NetCounter, שמודדת כמה תעבורת נתונים אני צורך.
בפוסט (פוסטים?) הבא(ים) אכתוב על כמה בעיות טכניות בהן בכל זאת נתקלתי עם המכשיר הזה.
כן, גם לי נשארה אנציקלופדיה בריטניקה לנוער עתיקה שאני רוצה להיפטר ממנה. אז נכנסתי לאתר אגורה, המאפשר לפרסם מודעות בחינם למי שמעוניין למסור חפצים ללא תשלום. אפשר גם לפרסם שם אם מחפשים משהו, אז בדקתי אם מישהו רוצה אחת באיזור המרכז. בכל איזור גוש דן והסביבה, יש רק אדם אחד שמחפש תנ"ך קסוטו, אותו משום מה פרסם בקטגוריית האנציקלופדיות. חיפוש בכל הארץ מעלה 16 מודעות בלבד בקטגוריה הזאת, רובן של אנציקלופדיות יותר איזוטריות, כמו אנציקלופדיה של השואה, או אנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל. אז פרסמתי מודעה עם האנציקלופדיה שלי.
ואז עברתי לבדוק את התחרות. מסתבר שבאיזור המרכז בלבד יש כ-110 מודעות, כמעט כולן למסירת אנציקלופדיה בריטניקה, בריטניקה לנוער, העברית, מכלל, אביב ועוד כמה פחות נפוצות. נראה לי שהסיכוי שמישהו עוד צריך אנציקלופדיה מנייר היום, די נמוך.
אגב, חוץ מזה אני מנסה להיפטר מאנציקלופדיה גיאוגרפית אדם ועולמו – אנציקלופדיה ב-16 כרכים על מגוון נושאים בגיאוגרפיה, כולל ערים ברחבי העולם, ארצות, תופעות גיאוגרפיות וגיאופוליטיות, אנתרופולוגיה, תרבות אנושית וכד'. מישהו מעוניין?
היום לפנות בוקר מאבטח ירה למוות בפלסטיני בכפר סילואן, שסופח לירושלים ב-67'. לדברי המאבטח, הוא חש מאוים וירה להגנה עצמית. יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות שהירי באותם תנאים היה מוצדק לגמרי. אבל השאלה שצריך לשאול, היא מה עושה מאבטח באמצע שכונת סילואן? התשובה היא, שהוא מאבטח מתנחלים שהחליטו להתנחל באמצע כפר ערבי, ולדחוק את רגליהם של תושבי המקום הערביים, בהסכמה שבשתיקה לפחות של הממשלה. וכל אדם, כאשר דוחקים אותו לפניה, יגיב בצורה לא צפויה ולא פרופורציונלית.
כמו שאומרים לפעמים, עדיף להיות חכם מלהיות צודק. נכון שירושלים אוחדה לה יחדיו, נניח, וזכותו של כל ישראלי לגור בכל חלקיה. אבל זה לא יהיה חכם כל כך לעשות את זה. עדיף היה אם הממשלה היתה מוצאת איזה דרך להגביל את ההתיישבות היהודית בשכונות הערביות במזרח ירושלים, כדי למנוע בדיוק את סוג התקריות האלה, ועד שיתבהר מעמדן הסופי. אין לשכוח, שאף מדינה בעולם לא מכירה בריבונותנו באיזורים אלה, ולמען האמת, מוטב היה לה לישראל לו לא היתה ממהרת כל כך לספח לשטחה אוכלוסיה ערבית שמגיעה היום לכ-300,000 איש. אם האיזורים האלה יתמלאו ביהודים, יהיה הרבה יותר קשה לתקן את הטעות הזאת.
עם קבלת ההחלטה המוצדקת להחזיר את העובדים הזרים, עם ילדיהם, לארצות מוצאם, קמו כל האירגונים החברתיים, ורוב אמצעי התקשורת, להגנת הילדים האומללים. כבר כתבתי בעבר מה דעתי על הנושא. הם אינם אומללים יותר מילדי יהודים שישראל מעודדת לעזוב את ארצם ולעבור לארץ חדשה, ארץ ישראל. אז זה לא נוח, ואפילו די קשה להתאקלם בארץ חדשה, אך ישראל לא יכולה לקבל לשורותיה פליטים מכל מני מדינות עניות, שמצאו בישראל מקלט.
מה שעוד לא היה לפני שנה ויומיים, כאשר כתבתי את הפוסט ההוא, הוא מסע התמיכה הבלתי מסוייג של התקשורת הכתובה והאלקטרונית, לפחות זו שאני ראיתי, נגד הפינוי. ynet פתחו מדור מיוחד, יונית נעצה מבטים מיוסרים במצלמה, ורק בנרג' הסיקור נראה יחסית נטול פניות, מהצצה חטופה. אבל מי קורא נרג'. אני לא מצפה מעיתונאי להיות אובייקטיבי לגמרי. אין דבר כזה, וגם לעיתונאי יש דעות. אני כן מצפה ממנו לנסות להיות אובייקטיבי ככל האפשר, מבלי לסקר את הנושא הזה כאילו מדובר בטרגדיה לאומית. מדובר בהחלטת ממשלה, לא בלתי סבירה, וממה שאני רואה, אפילו כמעט כל הטוקבקיסטים תומכים בה (אבל הם תמיד נטו לימין). אפשר ורצוי להתייחס לנושא הזה ביותר איזון.
תנובה מריצה בזמן האחרון פרסומות ליופלה "בסגנון יווני", ומחברת לו את המצאת הדמוקרטיה ומה לא. אתמול הייתי בסופר, ודייל שלהם הציע לי את זה. אז אמרתי, ננסה. קניתי, והיום ניסיתי. דמוקרטיה או לא דמוקרטיה, זה מוצק כמו לבן, יש לו קצת מים מלמעלה כמו לבן, זה חמצמץ כמו לבן, זה פשוט לבן. רק עולה פי שתיים.
אתמול בבוקר שלפתי מהארון את אחת מהחולצות שקיבלנו מקרן מוזילה, חולצה שחורה חלקה למעט סמל השועל במרכז החזה (כשהאינטרנט שלי יעבוד כמו שצריך, אני אשים פה תמונה), והלכתי לעבודה. כשיצאתי מהבית, חלפתי על פני בן תשחורת לא מוכר, אבל להפתעתי, הוא הצביע עלי וקרא "זה האינטרנט!". "מה?!", תהיתי. אז הוא ענה, "זה הסמל של האינטרנט!".
הגענו לזמנים טובים. פעם אנשים לא הצליחו להבחין בין אקספלורר לאינטרנט. היום כבר יש כאלה שלא מבחינים בין פיירפוקס לאינטרנט.
הערה לא קשורה: אני יודע שהזנחתי קצת את הבלוג הזה, מכל מני סיבות. אני אשתדל לעדכן אותו יותר, בעתיד.
יש סיפורים שמוטב פשוט לספר אותם, בלי הקדמות. ובכן, מעשה שהיה כך היה.
אני עולה כהרגלי בבוקר על האוטובוס לעבודה, ולפני עולה גברת אחת, בגיל העמידה++. בעוד היא עוברת במעבר, היא כניראה פגעה בטעות ביד של אחת הנוסעות. בלי לחשוב פעמיים, הנוסעת הנפגעת החטיפה לגברת מכה בחזרה, בתוספת כמה צעקות בסגנון "את לא רואה מה את עושה?" הנוסעת המוכה והמופתעת שאלה למה היא מרביצה לה, והתשובה היתה "את קיבצ'ת לי את היד!". הגברת התעקשה שהיא לא נגעה בה, מחתה על המכה, אך אחרי ויכוח קצר המשיכה והתיישבה. מרוב הפתעה, גם אני אמרתי לנוסעת המחטיפה "מה את מרביצה לה? את חושבת שהיא עשתה את זה בכוונה?" לתומי חשבתי שמדובר פשוט באישה אלימה, עם אגו מפותח מדי, וחשבתי שצריך להעמיד אותה במקומה.
בהמשך הנסיעה הנוסעת המכה לא הסירה את מבטה מהמקבצ'צ'ת, במה שבטח נראה לה כמו מבט מפחיד במיוחד. אולי הוא באמת הפחיד אותה, במיוחד אחרי שהמרביצה התקדמה כמה מושבים כדי לשבת בדיוק מולה, עדיין בוהה בה במבט מזרה אימה, שאותי די שיעשע.
בשלב מסוים הגברת המוכה ירדה מהאוטובוס, והמכה עקבה אחריה במבטה ובדקה לאן היא הולכת. ציינתי לפני שכאשר אני ארד, ליתר ביטחון אלך בכיוון שונה מהכיוון הישיר לעבודה. לאחר כמה מבטי אימה שכאלה שהיא שלחה גם אלי, שנענו בחיוך דק ומשועשע, נראה שהיא נרגעה ונמנמה קצת.
כאשר ירדתי מהאוטובוס, הלכתי בכיוון הפוך לכיוון הרגיל, אך נעצרתי מאחורי תחנת טוטו שהסתירה אותי מהאוטובוס, בתקווה שזה יספיק עד שהאוטובוס יעזוב. לפתע הופיעה מולי הגברת, והתחילה לפתוח את הפה. ציינתי לפני שכישורי ההתחמקות ממעקב שלי דורשים שיפור. כפי שציפיתי, היא התחילה לצעוק "מה אתה מתערב?" עניתי "מה את מרביצה לאנשים שאת לא מכירה?" והיא ענתה "מאיפה אתה יודע שאני לא מכירה אותה?" אז שאלתי, "את מכירה אותה? ראית אותה קודם בחיים שלך?"
על כך היא ענתה, "הם רודפים אחרי! אני לא פסיכית!" "הבנתי", עניתי. "את לא פסיכית", והמשכתי בדרכי העקיפה לעבודה.
ועל זה נאמר, זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך!
בתחילה, נראה היה שאבו מאזן מבין מה יותר חשוב עכשיו, ומסכים לדחות את הדיון בדו"ח גולדסטון בחצי שנה. ברור שלא ניתן לקדם את המו"מ עם ישראל, במידה שמו"מ כזה מתקיים בכלל, כאשר מצד שני הוא גם תובע ישראלים על פשעי מלחמה בהאג. אבל אז הופעלו עליו לחצים פוליטיים די גדולים, וכניראה שכושר ההנהגה שלו הגיע לקיצו, והוא נכנע. עכשיו גם הנציגים שלו דורשים להעביר את הדיון בדו"ח לטיפול מועצת הביטחון, ואולי בית הדין הבינלאומי בהאג. כניראה שעבור הפלסטינים, עדיף להיות צודק מלהיות חכם, עדיף להשיג "צדק" מלקבל מדינה. כניראה שהם יצטרכו לחכות עוד כמה שנים, עד שההליכים האלה יסתיימו, כדי לחדש את המו"מ על מדינה פלסטינית, שהיא המטרה העיקרית שלהם (או כך חשבתי).
בתחילה חשבתי, שישראל היתה צריכה לשתף פעולה עם הוועדה, כדי שגם הצד שלנו יישמע. אך כאשר שמעתי שגם משפטנים שאינם נחשבים כתומכי הממשלה הנוכחית, כמו פרופ' אמנון רובינשטיין ופרופ' אוריאל רייכמן סבורים ששיתוף פעולה לא היה משנה, הגעתי למסקנה שיתכן שאני טועה, ובכל מקרה הדו"ח היה מוטה כנגד ישראל.
מעניינת דרישת הוועדה "שהצדדים יחקרו את עצמם" כדי לבדוק כיצד הפרו את החוק הבינלאומי. אני מניח שבצד החמאסי החקירה תהיה קצרה: הם יגיעו למסקנה שהם פגעו באזרחים כי הם כיוונו היטב. הם השתמשו באזרחים כמגן אנושי כי אלה היו הפקודות. בכלל, לא ברור לי כיצד מצופה מאירגון טרור לבצע מן חקירה שכזו. הרי כל קיומו הוא הפרה של החוק הבינלאומי.
הרבה נאמר בזמן האחרון על הירידה במכירות של עיתונים מודפסים, ועל כך שיותר ויותר אנשים צורכים את החדשות שלהם באתרי חדשות (או מפסיקים לצרוך חדשות בכלל, שזה יותר מדאיג). הוצאות העיתונים כמובן אינן אדישות לכך, וכל עיתון גדול פותח היום גם אתר אינטרנט עם דיווחי חדשות ותוכן אחר, מגזיני יותר, כדי לתפוס באינטרנט את הקוראים שלא קונים את העיתון. בכך, אולי, העיתונים גם תורמים בעצמם לירידה בתפוצת העיתונים, כי הם בעצמם מספקים אלטרנטיבה.
אני רוצה להתמקד כאן במקרה של ידיעות אחרונות, שאותו קראתי במשך שנים רבות, כל עוד גרתי עם הורי (עד גיל 30 בערך), ושאת האתר שלו, ynet, אני קורא בקביעות כיום.
כאשר עברתי לדירה משלי, החלטתי שלא לעשות מנוי בעצמי על העיתון המודפס, משום שבשנים האחרונות ידיעות הפך לצהובון רדוד וצעקני, שלעיתים קרובות נותן לי הרגשה של עלבון לאינטליגנציה. חשבתי לעבור לעיתון אחר, כמו הארץ או ג'רוזלם פוסט, אבל עוד לא הגעתי לזה. בינתיים, אני קורא את החדשות שלי ב-ynet, כאמור. אך אינני יכול לומר שאתר אינטרנט, ובפרט ynet, יכול להיות תחליף טוב לעיתון. מכמה בחינות, חוויית השימוש בעיתון מודפס עדיפה על אתר כמו ynet.
ראשית, מהירות התגובה. בעיתון מודפס, כאשר אני רוצה לעבור לכתבה הבאה, אני צריך רק להסיט את מבטי. ב-ynet, אני צריך ללחוץ על קישור, לחכות שהמוני פרסומות הפלאש יפונו מן הזיכרון, ולחכות עד שהדף עם הכתבה הבאה ייטען. זה תהליך שיכול לקחת בין 5 ל־25 שניות, שזה המון זמן.
שנית, כמויות הפרסומות וההפרעה שלהן לקריאה. גם בעיתון יש פרסומות רבות, כמובן, אך הן סטטיות. הן לא חוסמות לך את שדה הראיה, לא קופצות לך בזווית העין, ולא מכבידות על הזזת הדף. ב-ynet, כניראה גם בגלל שהפלאג אין של פלאש לפיירפוקס קצת יותר כבד מאשר ל-IE, כמויות הפרסומות מאוד מכבידות על הדפדפן, ולוקח לי בדר"כ שתי שניות מרגע שאני גולל את גלגל העכבר, ועד שהדף ממש זז. אמנם המחשב שלי בן כמעט חמש שנים, אבל זה רק אתר אינטרנט! ועוד משהו, בעיתון הפרסומות לא עושות קולות כאשר מעבירים מעליהן את היד או משהו, כמו שקורה לפעמים כאשר מעבירים את העכבר מעל פרסומת באתר. לא, לא מעניין אותי מה יש לכם להגיד לי, רק רציתי להזיז את העכבר ועמדתם לי בדרך, תודה.
שלישית, אתר כמו ynet מתעדכן במשך כל היום. לכאורה, כך מקבלים את החדשות העדכניות ביותר. למעשה, אם נכנסים בערב, כבר קשה למצוא את החדשות של תחילת היום. עיתון מודפס נותן לך באותה במה את חדשות כל היממה האחרונה, מסודרות לפי החשיבות שלהן, ולא לפי הסדר הכרונולוגי בו הן דווחו.
עיתונים במהדורות דיגיטליות, על גבי מסכים עם דיו דיגיטלית, כבר החלו להופיע על הקינדל של אמזון, ובקרוב גם על הקורא של פלסטיק-לוג'יק, אני מניח. אני מקווה שמהדורות אלה יוכלו לשלב את הנוחות של קריאת העיתון מתי שנוח לנו לקרוא את העיתון, מחד, והנוחות של מהדורה מודפסת, מאידך.
(לא, אין לי כוח להכניס קישורים. תצטרכו להאמין לי.)