החזרי מס לשכירים

אם תחפשו את כותרת הפוסט הזה בגוגל, תמצאו לא מעט אתרים העוסקים בנושא. שכירים רבים לא מודעים לכך שגם הם יכולים לקבל החזרים ממס הכנסה על סוגים שונים של הוצאות. יש לא מעט יועצי מס שישמחו לעזור לכם למלא את הטפסים הדרושים לכך תמורת תשלום נאות, אך האמת היא שלא צריך תואר בחשבונאות כדי להתמודד עם זה. ניתן להוריד את טופס הבקשה וטפסים נלווים מאתר רשות המיסים, וגם חוברת הסברים מפורטת למדי כקובץ PDF. רוב השכירים יכולים להגיש טופס מקוצר (טופס 135), אך מצאתי שעד שנת 2008 טופס זה היה חסר את אחד השדות הדרושים לדיווח על רווחי הון מסויימים, ולכן עבור שנים אלה מילאתי את הטופס המלא, המשמש גם עצמאים (טופס 1301). בכל מקרה, המועד האחרון להגשת בקשה להחזר על שנת 2007 הוא סוף השנה הנוכחית, כך שזה יהיה רלוונטי רק עבור שנת 2008.

לאחרונה הגשתי בקשה להחזר מס על חמש השנים האחרונות. זאת היתה משימה מייגעת למדי (בכל זאת, חמש שנים), אז חשבתי לחלוק את נסיוני עם קוראי הבלוג.

דיסקליימר: אני לא יועץ מס, וכל האמור להלן משקף את נסיוני האישי בלבד.

שכירים יכולים לקבל החזרים על מגוון הוצאות. הנה הסעיפים עליהם אני ביקשתי החזרים:

  • מס הכנסה: הדבר החשוב שצריך להבין בסעיף הזה הוא שמס ההכנסה מחושב לפי משכורת שנתית. כאשר מורידים לכם מס הכנסה מהמשכורת, מניחים הנחה סמויה שהמשכורת שלכם קבועה לאורך כל השנה. אם זה לא המצב, אפשר לבקש חישוב מחדש של המשכורת השנתית, והמס יחושב לפי המשכורת הממוצעת. כך שאם למשל חצי שנה הרווחתם 10,000₪ בחודש, וחצי שנה הייתם מובטלים, לא עלינו, המשכורת הממוצעת שלכם היתה 5,000₪, עליה משלמים אחוז מס נמוך יותר. ההפרש מגיע לכם כהחזר. אגב, גם על דמי אבטלה משלמים מס, עליו יש לדווח בטופס הבקשה. הדבר יכול להיות דומה גם אם היה שינוי במשכורת שלכם לאורך השנה, שגרם לכך שמדרגת המס של המשכורת הממוצעת שלכם נמוכה ממדרגת המס של המשכורת הגבוהה יותר שקיבלתם. יש לצרף טפסי 106 מקוריים מן המעסיק, ואישור על תשלום מס הכנסה מביטוח לאומי על דמי אבטלה, במקרה הצורך.
  • תרומות: אם אתם מרבים לתרום, מגיע לכם זיכוי של 35% על התרומות שתרמתם. כדי להיות זכאים לזיכוי הזה, צריך לתרום סכום שנתי כולל של כ-300₪ לפחות. הסכום המדויק משתנה משנה לשנה, וצריך לבדוק בחוברת "דע את זכויותיך" לאותה שנה (המקושרת למעלה) את הסכום לכל שנה. יש לצרף את הקבלות על כל התרומות, כאשר הקבלות צריכות לציין את שנת התרומה לפחות.
  • רווחי הון: אם הרווחתם ממכירת ניירות ערך, או קיבלתם ריבית על פיקדון, הבנק ניכה לכם מס הכנסה בשיעור 15% או 20% במקור, או אולי יותר, בהתאם לגודל הרווח. אך ניתן לקזז מן הרווח הפסדי הון, אם היו לכם, או הוצאות הקשורות לפעילות בניירות ערך, כמו עמלות שגובה הבנק. יש לבקש מן הבנק אישור על רווחי הון (טופס 867), ולהעתיק ממנו את הנתונים אל טופס הבקשה להחזר מס. צריך לצרף גם נספח (טופס 1322) עם פירוט חישוב הקיזוז. המס יחושב על הרווח הנקי בלבד.
  • לימודים אקדמיים: מסיימי לימודים אקדמיים בשנים 2005 ו-2006 (כמוני) זכאים ניתן לקבל חצי נקודת זיכוי, ומי שסיים בשנת 2007 ומעלה זכאי לנקודת זיכוי אחת, במשך שנות עבודה כמספר שנות הלימודים, עד שלוש שנים. כך שאם סיימת תואר בן שלוש שנים בשנת 2007, תהיה זכאי לנקודת זיכוי בשנים 2008 – 2010. שווי נקודת זיכוי הוא כ-200₪ בחודש. הדבר נכון גם למסיימי לימודי מקצוע הזכאים לתעודת מקצוע ממשרד ממשלתי. גם תארים מתקדמים זכאים להחזר, אך הכללים מעט שונים. ראו את חוברת ההסברים לפירוט מדויק. גם כאן, יש לצרף אישור לימודים מהמוסד האקדמי וטופס 119.
  • ביטוחים: אם שילמת על חשבונך פרמיה לביטוח אובדן כושר עבודה, או ביטוח חיים, אפשר לקבל חלק ממנה כהחזר מס, בשיעור שעוד לא ברור לי. יש לצרף את האישורים שקיבלת עם הדו"ח השנתי שנשלח לך מחברת הביטוח.

בנוסף לסעיפים אלה, ניתן לקבל זיכוי על הוצאות אחזקת בן משפחה במוסד (וידיד שלי אמר לי שהוא קיבל גם על שכר לימוד לחינוך מיוחד של בנו, כנראה לפי סעיף זה), ועל הוצאות הנצחת קורבן טרור או מלחמה. אני לא התעסקתי עם הסעיפים האלה.

בסך הכל, ההחזרים השונים יכולים להצטבר לכדי אלפי שקלים, כך שלדעתי המאמץ כדאי. כאשר אקבל תשובה על הטפסים שהגשתי, אעדכן כאן.

עדכון: קיבלתי לאחרונה את ההחזרים שביקשתי. חוץ מפירוט ההחזרים על טופס שלא הצלחתי להבין  ממנו כלום, ההחזרים נעו בין כמה מאות שקלים בשנים בהן עבדתי, וקיבלתי החזרים על תרומות ורווחי הון, לבין אלפי שקלים על שנים בהן עבדתי רק חלק מן השנה. כך שזה בהחלט יכול להיות משתלם.

בקטגוריה general | להגיב

לקרוא ולשמור

בגליון המוסף לשבת של יום שישי, 30/11/12, התפרסם מאמר על שני עמודים, תחת הכותרת "מצע פייגלין". המאמר, פרי מקלדתו של משה פייגלין, מפרט את הרעיונות המנחים את משנתו. אני לא מתלונן שניתנה במה לאיש ימין קיצוני כזה בעיתון מרכזי. להיפך, לדעתי חשוב שהציבור יכיר את הדעות המסוכנות של האיש הזה, שנבחר במקום ריאלי ברשימת הליכוד, לפני שהוא מטיל לקלפי פתק שיכניס אותו לכנסת.

בואו ננתח את סעיפי המצע אחד אחד.

להעביר את האדמה לעם

תחת כותרת זו, מציע פייגלין להפריט את אדמות המדינה לציבור. התוצאה של מהלך כזה היא יצירת עוד טייקונים, הפעם של קרקעות, אשר יחזיקו בהן ויסחרו בהן מעל ראשי האזרחים הפשוטים, ויעלו את מחירן ככל אשר ירצו. הדבר גם יסכל כל אפשרות של המדינה לתכנן את פיזור האוכלוסיה או הקצאת קרקעות לפרוייקטים לאומיים, משום שקרקעות אלה יהיו בבעלות אזרחים פרטיים שידרשו עבורן מחיר גבוה, או התכתשות אין סופית בבית המשפט על הפקעתן.

שיטת השוברים

פייגלין מציע שהמדינה תממן את החינוך לכולם באמצעות שוברים אישיים, שכל הורה יוכל להשתמש בהם כדי לשלם את שכר הלימוד לכל בית ספר שהוא רוצה, כדי להגדיל את התחרות בין בתי הספר, וכתוצאה מכך את איכותם. אך למעשה התוצאה של זה היא המשך המצב הקיים, בו חרדים שולחים את ילדיהם ל"בתי ספר" בו הם מכלים את זמנם בלימוד תורה, בעוד אינם מקבלים שום כלים שבהם יוכלו להתפרנס. לעומת זאת, התחרות בין בתי ספר במגזר החילוני הביאה לעשרות מסלולי לימוד מופרכים, אשר משרד החינוך עמל לנפותם מבתי הספר כיום. בגרויות ברכיבה על סוסים, בתקליטנות, ובשאר מקצועות המושכים אליהם תלמידים, אך אינם נותנים בידם כלים אמיתיים. כך שתחרות אינה מועילה לשיפור מערכת החינוך, אלא להיפך.

מס הכנסה זוגי

בכדי לאפשר לבן זוג אחד "לעבוד שעות נוספות… בכדי לאפשר לבן הזוג האחר להקדיש זמן איכות לילדים", מציע פייגלין למסות את ההכנסה המשותפת של שני בני הזוג במשפחה. הוא לא אומר מה תהיה המדיניות במשפחות חד הוריות, שחלקן באוכלוסיה הולך וגדל. בנוסף, הניסוח החיובי מסתיר מאחוריו מטרה אחרת – להחזיר את האשה למטבח. כי מי יהיה בן הזוג האחר? בכמה משפחות ישאר הגבר לטפל בילדים, בעוד האישה יוצאת לעבודה לעבוד שעות נוספות? ב-95% מהמקרים, האשה היא זו שתשאר בבית, מודרת מהחברה, משוק התעסוקה, תדאג לילדים, בעוד הגבר יחזור לתפקיד שפייגלין מועיד לו, של סוס עבודה מפרנס שאינו מתעניין במשפחתו.

קפיטליזם עם חסד

האמת שרוב הסעיף הזה הוא אוסף קלישאות חסרות משמעות, אבל אתייחס לשתיים. האחת, הטענה שהגברת התחרות, כפי שעשה משה כחלון בשוק התקשורת, היא המפתח לרווחה כלכלית. אכן, רק טלפונים בזול זה מה שהיה חסר לנו. כיצד תחרות תוריד את עלויות הבריאות, החינוך, התחבורה, הדיור? את זה הוא לא מספר. השניה, טענה לא מנומקת ש"המדינה צריכה להפריט את נכסיה לציבור ולא לגרעיני שליטה". "הציבור" במקרה זה יכול להיות חברות ביטוח, קרנות פנסיה, קרנות נאמנות, וסוחרים פרטיים בבורסה. רוב הציבור לא סוחר ולא צריך לסחור בבורסה, ולכן לא יהיה בעל אחוזים כלשהם בנכסי המדינה. מעבר לזאת שהפרטת נכסי המדינה מפקיעה מידה את הכלים לממש את מדיניותה, ומעבירה אותם לגורמים פרטיים עליהם אין לה שליטה. מעבר למפעלי ייצור ממשלתיים, שרובם ככולם כבר הופרטו בעבר, הממשלה צריכה להשאיר בידה תשתיות לאומיות כמו רשת החשמל והמים, אותם בוודאי היה פייגלין שמח להפריט, פשוט כדי שתוכל לממש את מדיניותה.

צבא מקצועי

לפני שאגע בשאלת הצבא המקצועי כן או לא, אתייחס למשפט אחד: "כיום הצבא היחיד המסוגל לאיים עלינו הוא הצבא המצרי (בזכות הסכמי השלום)". פייגלין בוודאי מתאבל על שטחי סיני העשירים (נניח) בנפט וחולות זהובים, אשר הוחזרו למצרים במסגרת הסכמי השלום הארורים. זה לדעתי עדיף בהרבה מאשר להתאבל על מאות החיילים שהיינו מאבדים בעוד מלחמה או התכתשות גבול עם מצרים, שבוודאי היתה מתרחשת בשלושים השנים בהן שרר שלום בין ישראל למצרים, שלא לדבר על העלות שנחסכה מאיתנו בתחזוקת ההגנה על סיני, בו היתה פרוסה אוגדה שלמה בדרך שגרה כאשר שלטנו בו.

פייגלין מציע שהצבא יהיה צבא מקצועי, ומי שלא מעוניין בקריירה צבאית יגוייס לאימון בסיסי וישוחרר מיד, ויגוייס רק בזמן חירום לסיוע ב"עורף או אימון מתקדם". זו אינה הצעה חדשה או מקורית. הצעה כזאת רק מנציחה את אי השוויון בין מי שיכול להסתדר בחיים בגלל הוריו העשירים, לבין בני שכבות נמוכות שיתגייסו לצבא כדרך למוביליות חברתית. התוצאה תהיה דומה לארה"ב – צבא המורכב בעיקר מבני שכבות סוציו-אקונומיות חלשות, שממילא גם זוכים לחינוך נחות יותר, והתוצאה היא גם חומר אנושי דל יותר. ועוד לא דיברתי על כך שבצורה זו יושם לאל כל נסיון לגייס גם חרדים לצבא.

הר הבית בידינו

תחת אוסף ססמאות על זכותנו על ארץ ישראל וירושלים, פייגלין אומר פה בעצם, כלום. להשיב לידינו את הריבונות בהר הבית? האם היא אינה בידינו היום? האם ברצונו לסלק את הוואקף? להרוס את אל אקצה? הוא אינו מפרט, אולי מחשש מהתוצאות.

לבטל את הסכמי אוסלו

פייגלין מציע לבצע חזרה על חומת מגן ברצועת עזה, ולסלק משם את חמאס, כדי לשוב ל"נקודה הטובה פי כמה שבה היינו קודם להסכמי אוסלו". תחילה עלי לומר, שהודות למדיניות הסירוב וחוסר המעש הישראלית תחת שלטון הליכוד, הסכמי אוסלו עומדים בפני התמוטטות מאליהם. ואם נחזור לטענה הפייגלינית, אולי הוא שוכח כמה רקטות ופצצות מרגמה התעופפו מעזה לפני הנסיגה מעזה, אלא שאז הן התעופפו גם על ראשיהם של מתנחלי עזה, בנוסף על תושבי עוטף עזה. בהמשך, הוא אומר, "עלינו להתייחס לעזה כאל כלל שטחי יהודה ושומרון". עוד על זה בסעיף הבא.

בלי רשות פלסטינית

סעיף זה הוא אולי הדובדבן שבקצפת. הדרך הבטוחה לסופה של המדינה היהודית, פרי מדיניות הימין הלאומני, הלכאורה ציוני. הוא מציע לבטל את הנסיונות להפריד בין ישראל והפלסטינים, לספח את כל יש"ע, ולתת לפלסטינים החיים שם תעודת תושב. למי שלא יודע, תושב הוא בעל כמעט כל הזכויות, כולל זכויות בביטוח לאומי, לצד חובות מיסוי וגיוס לצה"ל. הזכות העיקרית שאין לתושב קבע היא זכות ההצבעה לכנסת. כלומר פייגלין מציע להקים כאן מדינה דו לאומית גזענית, בה לבני עם אחד מותר להשתתף במשחק הדמוקרטי ובשלטון, ולבני העם האחר אסור. הערבים יהיו סוג של אזרחים סוג ב', שאינם יכולים להביע את דעתם הפוליטית, אינם יכולים לשלוח נציגים לפרלמנט, ואינם יכולים לבחור בנציגים לפרלמנט. אני חושב שניסו את זה פעם במדינה אחת, דרום אפריקה היה שמה. זה לא הצליח כל כך, והיום הרוב השחור שולט בה. האם זה הגורל שמציע הימין הרדיקלי של הליכוד לישראל?

כמו היטלר

פייגלין מציע, לאחר טענה הזויה לפיה נאומי השטנה של אחמדיניג'אד מעודדים את הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם (ולא, נגיד, מדיניות הכיבוש הישראלית, שאינה נסבלת יותר בעולם המודרני), שעל ישראל להפסיק לחכות לעולם ולהשמיד את הסכנה האיראנית בעצמה. בעוד אני מסכים שבסופו של דבר רק לישראל יש מספיק מוטיבציה לטפל בתוכנית הגרעין האיראנית באופן אפקטיבי (כלומר, באמצעות השמדה מהאוויר), הניסוח שלו, "מי שמאיים להשמידנו מאבד את זכות קיומו", קצת מטריד. האם בכוונתו להשמיד את כל איראן? או להתנקש בחייו של אחמדיניג'אד, שהוא רק פיון בידיהם של האיאטולות? או אולי להתנקש באיאטולה חמנאי בעצמו? הוא לא מפרט. יש לזכור שבאיראן חיים כיום כ-20,000 יהודים, בעיקר בטהרן ואיספהאן, ויש להביא אותם בחשבון בכל תוכנית צבאית כנגד איראן.

להפסיק את הסיוע

בסעיף זה מציג פייגלין את ארה"ב כמדינה מסכנה, שתושביה עומדים בתור ללשכת העבודה בעודה חייבת טריליוני דולרים לסין, ולכן איננו צריכים לבקש ממנה כסף. נו שוין. הכלכלה האמריקאית היא עדיין הכלכלה הגדולה והחזקה ביותר בעולם, וכמה מליארדי הדולרים שהם נותנים לנו בשנה לא מזיזים להם הרבה, ומשרתים את האינטרסים שלהם – להחזיק בעלת ברית קרובה במזרח התיכון. בוודאי שנוכל לייצר בעצמנו את הנשק שאנו קונים מהם (או מקבלים, כי הם מממנים אותו) או לקנות ממקורות חלופיים. אך זה יבוא על חשבון הוצאות אחרות. כדי להוציא בעצמנו את ה-4 מיליארד דולר סיוע בטחוני בשנה, נצטרך לקצץ עוד בתקציבי הבריאות, חינוך, רווחה, ועוד. לבסוף הוא אומר שיש "לגרש את שלל המרגלים האמריקאים" מישראל, מבלי לפרט על סמך מה הוא יודע עליהם.

שלב משמעותי בדרך ארוכה

פייגלין מתאר כאן את מטרותיו לטווח הקצר והארוך, כשהבולטת ביניהן היא התמודדות נוספת על ראשות הליכוד.

אם לא נצליח להביס את הימין הלאומני בבחירות הקרובות, אני חושש מתסריט בו בבחירות לכנסת ה-20 (שאחרי הקרובה) יבחר לראשות הממשלה ליברמן, שאינו יודע דמוקרטיה מהי, ואחריו פייגלין הלאומן, שיביא את קצה של ישראל. השמאל הקים את המדינה, והימין יביא את חורבנה.

בתום מלחמת העולם השניה, רבים, ולא רק יהודים, הצטערו שלא קראו את מיין קאמף בזמן. כיום, בעידן המידע, אין תרוצים.

בקטגוריה politics | להגיב

בחירות מקדימות בעבודה

כפי שידוע לקוראי הבלוג, אני חבר מפלגת העבודה זה שנים רבות. גם הפעם, הלכתי לממש את חובתי הדמוקרטית להצביע בבחירות המקדימות למועמדי המפלגה.

רשימת המועמדים היתה הפעם מלהיבה מהרגיל, עם שורה של פעילים חברתיים אמיתיים שהוכיחו יכולת לשנות את המציאות. הבולטים ביניהם היו כמובן פעילי המחאה של קיץ 2011, סתיו שפיר ואיציק שמולי, וגם אורן פסטרנק, דמות קצת פחות מוכרת מאז. איתם התמודד גם פרופ' יוסי יונה, שהיה חבר בוועדה שהקימו ראשי המחאה לגיבוש פתרונות לבעיות שהועלו. המגוון הזה איפשר לי לבחור מועמדים שהוכיחו יכולת לעשות שינוי, ולא רק פונקציונרים שהתקדמו במפלגה, לצד ח"כים וותיקים שהוכיחו את עצמם.

אחד המאפיינים הבולטים של מסע הבחירות הזה היה רצף בלתי פוסק של מסרונים והודעות דוא"ל ממועמדים, שהגיע לקצב של 10 מסרונים ושלוש דוא"לים ליום בימים האחרונים. אני אמנם ראיתי בזה הזדמנות להכיר את המועמדים שלא הכרתי קודם (ולחלקם גם הצבעתי), אך חברי מפלגה רבים התלוננו על כמות ההטרדות.

כמות ההודעות פחתה מאוד לאחר הבחירות, אך לא פסקה לגמרי, משום שהיו מועמדים שחשו חובה להודות למצביעים על הבחירה בהם.

כמו מרבית תושבי תל אביב, גם אני הצבעתי בקלפי בגני התערוכה, שהיתה ללא ספק הקלפי המעניינת ביותר. כאשר הגעתי אליה, בשעות הערב המאוחרות, המקום המה צוותי תקשורת, וגם לא מעט מועמדים. זיהיתי ביניהם את סתיו שפיר, איתן כבל, עופר קורנפלד (שעמד בכניסה לקלפי וניסה לשכנע אותי ברגע האחרון להצביע לו. הוא לא הצליח), נינו אבסדזה, ואולי עוד כמה שאני לא זוכר כרגע.

כאשר באתי להחליט למי להצביע, מה שקרה בערך חצי שעה לפני שיצאתי להצביע, אחד הקריטריונים שלי היה הוכחת פעילות אמיתית בשטח. רשימה ארוכה של ג'ובים שמילא המועמד לא הרשימה אותי. חיפשתי אנשים שעשו שינוי, שביצעו פעילות התנדבותית, ששינו את מדיניות הרשויות באיזה אופן. לשמחתי, זה לא היה קשה. לעומת זאת, לא חשבתי שהמפלגה שלנו צריכה להיות עיר מקלט לפליטי קדימה ומפלגות אחרות, ולכן נחמן שי, נינו אבסדזה ומֶלי פולישוק, בעבר ח"כ בשינוי, נשארו מחוץ לרשימה שלי.

רשימת המועמדים להם הצבעתי כללה את המועמדים האלה:

  • ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן. כיום ח"כ במפלגת העבודה, בעבר נשיא אוניברסיטת בן גוריון, בתקופה בה למדתי שם לתואר בפיסיקה (ועוד הרבה לפני), וגם היה בתפקיד בבנק העולמי תקופה ארוכה לפני כן. פרופסור לכלכלה.
  • ח"כ יצחק הרצוג. אחד הח"כים הבולטים של העבודה בכנסת היוצאת, שהתמודד בעבר גם על תפקיד יו"ר המפלגה.
  • ח"כ עמיר פרץ. עוד עליו בהמשך.
  • ח"כ דניאל בן סימון. עיתונאי בעברו, שהרבה לסקר את המצוקות החברתיות, עד שהחליט גם לעשות משהו ונבחר לכנסת בבחירות הקודמות. מאז היה שותף להרבה יוזמות חקיקה חברתיות.
  • עו"ד יהונתן קלינגר. מומחה לדיני מחשבים, ודמות מוכרת לכל מי שמתעניין בזכויות גולשים. לוחם ללא פשרות בספאמרים, בפגיעה בפרטיות ובחוק המאגר הביומטרי. כל קול נגד המאגר הזה הוא קול בעד האזרחים.
    קלינגר רץ יחד עם שותפו, דובי קננגיסר, כסוג של כרטיס כפול. דובי מוכר לוותיקי האינטרנט הישראלי כאחד ממקימי האייל הקורא, כתב עת למדע וחברה, שהוא אחד האתרים הוותיקים בישראל. למרות זאת, לא הצבעתי לדובי, משום שבאתר שלו הוא הביע דעה בעד מדינה דו-לאומית, ליהודים ולפלסטינים, מתוך חוסר אמון ביכולת להפריד את שני העמים. אמנם הוא אמר שהוא מתחייב שלא לקדם את הדעות המדיניות שלו בכנסת, אך לדעתי עדיף למפלגה שבעלי דעות מהסוג הזה לא יקשטו את הרשימה שלה.
  • סתיו שפיר. אם יש צורך להציג, ממנהיגות מחאת האוהלים של קיץ 2011.
  • איציק שמולי. כנ"ל, וגם יו"ר התאחדות הסטודנטים עד עכשיו.
  • יוסי יונה.
  • אראל מרגלית. יזם הייטק, שהקדיש חלק ניכר מזמנו גם לקידום נוער משכונות מצוקה בירושלים.
  • לילי בן עמי. פעילה חברתית אלמונית יחסית, אם כי הספיקה לצבור זמן מסך פה ושם. ההישג העיקרי שלה הוא שהצליחה לשכנע אוניברסיטאות לפתוח מעונות יום לילדיהן של סטודנטיות שהן אמהות צעירות, ולאפשר להן סוג של חופשת לידה במהלך הלימודים. מלבד זאת אפשר לקרוא באתר שלה על פעילותה הענפה.
  • חילי טרופר. גם סוג של פעיל חברתי: לאחר שחרורו מהצבא פנה לתחום החינוך, ובין היתר ניהל בית ספר תיכון בלוד אליו הגיעו בני נוער רגע לפני שהם נפלטים לרחוב, והצליח להגיע איתם להישגים מרשימים.
  • עומר בר לב. בדומה לחילי, לאחר שחרורו מהצבא בדרגת אל"מ פנה לעסקים, אך גם לטיפול בבני נוער, והקים את עמותת "אחרי!" אשר פועלת בקרב בני נוער בפריפריה.

כל מצביע יכול להצביע בעד 8 – 12 מועמדים (כלומר, לכל מצביע יש עד 12 קולות), והמועמדים מסודרים ברשימה לפי סך כמות הקולות שקיבלו, בכפוף להקפצות למגזרים שונים – נשים, מושבים, מיעוטים, וכו'.

כמו שאמרתי, עמיר פרץ היה ברשימת המועמדים שלי. אני לא חושב שמישהו צפה שהוא יעזוב את המפלגה רגע אחרי הבחירות. כפי שאפשר לראות מתוצאות הבחירות, רבים מחברי המפלגה נתנו בו אמון. לו הייתי יודע שהוא עלול לעשות תרגיל כזה, הייתי נותן את הקול שבזבזתי עליו למועמד או מועמדת אחרים. לדעתי בנטישה שלו לטובת "התנועה" הוא חתם על תעודת הפטירה הפוליטית שלו. הוא יוכל לעשות קדנציה עם לבני (סוס טרויאני בפני עצמו), אבל אני מתקשה להאמין שהוא יוכל לקבל את אמון חברי המפלגה שוב בעתיד.

ועוד לא הבנתי איך מרב מיכאלי הגיעה למיקום כה גבוה – מקום רביעי בפריימריז (שמור לאשה), שהפך לשלישי לאחר נטישתו של פרץ. בס"ה הקמפיין שלה היה די מינורי, ככל שיכולתי לשפוט כיעד לפרסום. האם זה שהיא מפורסמת הספיק לה? בס"ה היא הציגה מצע די רדיקלי, בו היא מציעה לבטל את הרבנות כמוסד ממלכתי, ולהפכה למוסד וולונטרי שימומן על ידי מי שמעוניין בשרותיו. באופן טבעי, להפוך את הנישואין והגירושין לאזרחיים לגמרי, ומי שרוצה גם טקס דתי שיסתדר לבד. עוד היא מציעה לתקצב את מוסדות החינוך הממלכתיים בלבד, ושכל השאר – החרדיים, העצמאיים, הפרטיים, הדמוקרטיים, ומה שתרצה – שיסתדרו לבד. ההצעות האחרות שלה די טבעיות לאשת העבודה – בתחומי שלום, איכות סביבה, יחסי עבודה, גיוס חרדים, שיכון ועוד. והיא גם די מעיקה עם ההתעקשות שלה על לשון נקבה בכל מקום. זה משהו שראוי שמישהו יבדוק אותו.

אז מה הלאה? כרגע הסקרים אינם מנבאים טובות לשמאל הישראלי. נראה שלימין הרדיקלי, בראשות הליכוד, יש רוב, והמגמה נראית קבועה. עם זאת, הסקרים אינם מציינים את המתלבטים, והם לא מעטים. כך שאני לא מיואש, ואני חושב שבעבודה נכונה יש לנו סיכוי לשכנע רבים מהם שמפלגת העבודה היא היחידה שיכולה לתת פתרונות אמיתיים לבעיות היום יום שלהם. מלבד זאת, אפילו לפי הסקרים האחרונים, עם מעט יצירתיות ופשרות, אפשר גם להקים קואליציית מרכז-שמאל.

לסיום, הנה סרטון קצר המתמצת את הבעיות הכלכליות איתן מתמודד כל אחד ואחד מאיתנו, שאותן מפלגת העבודה מתכוונת לפתור בעזרת התוכנית הכלכלית (תקציר) שפרסמה.

בקטגוריה politics, בחירות, העבודה | להגיב

המלחמה שלא היתה

אז כמו עוד הרבה חיילי מילואים, גם אותי גייסו ביום שישי לפני כמה שבועות. זאת הפעם השלישית שאני מגוייס בצו 8 מאז השתחררתי מהסדיר ב-1996. הפעמים הקודמות היו בחומת מגן ב-2003 ובעופרת יצוקה ב-2009.

הסעות לגיוס

כאשר המבצע התחיל, היה לי ברור שיש סיכוי טוב שיגייסו את הגדוד שלנו. גדוד הצנחנים בו אני משרת כטכנאי קשר הוא חלק מחוד החנית של פיקוד הדרום, ולא יבצעו מבצע אוגדתי בעזה בלעדינו. ביום חמישי בערב כבר קיבלתי מסרון מהמפקד שלי להתכונן לגיוס, ובשש וחצי בבוקר למחרת הטלפון כבר צלצל ומערכת הגיוס האוטומטית הורתה לי להתייצב בנקודת הגיוס באחד המוסדות החינוכיים בסביבה תוך שעה וחצי.

בהיותי חייל ממושמע, ב-0800 התייצבתי בנקודה. שאר הצבא, לעומת זאת, היה פחות ממושמע. בשמונה וחצי, כשראיתי שאין עוד אף אחד, נכנסתי לתוך המוסד החינוכי. לאף אחד מאנשי הצוות לא היה מושג מה קורה, אך לבסוף מצאתי שני חיילי מילואים של מערך הגיוס, על אזרחי כמובן, שגם להם לא היה מושג מה קורה. הנהלת המוסד דאגה לנו למשרד, ומשם הם התחילו להתארגן.

החייל השני הגיע בערך בתשע. עד 11 כבר התקבצו כמה חיילים במקום, והגיע אוטובוס לאסוף אותנו לנקודת ריכוז אזורית. שם המתנו עוד כשעתיים, ואז סוף סוף יצאנו לבסיס, אליו הגענו לקראת ערב.

לוגיסטיקה

לא מעט דובר בתקשורת על בעיות הלוגיסטיקה שליוו את הגיוס. נכון שקשה לגייס עשרות אלפי חיילים ביום אחד, אך צה"ל צריך להיות מסוגל לעשות את זה. במבצע הזה גויסה רק אוגדה אחת, מה יקרה אם יצטרכו לגייס שלוש אוגדות? את כל הצבא? אז נכון שאוכל לא היה חסר, אבל לא היו אוהלי מגורים במהלך כל תקופת הגיוס, ומיטות שדה קיבלנו רק בלילה השלישי. אלה דברים שלדעתי הגיוני שיהיו בזמינות מיידית לגיוס חירום כזה.

ציוד אישי בדר"כ לא היה חסר, וכל חייל קיבל את ציוד הלחימה הדרוש לו, למעט אולי כמה התאמות פה ושם.

אז בשביל מה התגייסנו בכלל?

צבא המילואים הוא משאב יקר, שיש לנצל במשורה. זה לא מובן מאליו שאזרח ילבש מדים, ייפרד ממשפחתו, ויצא לסכן את חייו. לכן, יש להשתמש במשאב הזה רק אם בטוחים שצריך אותו. לדעתי גיוס 60,000 חיילים רק כדי לעשות שריר מול חמאס הוא שימוש לא ראוי, שעלול לפגוע במוטיבציה ובנכונות של האזרחים האלה להתגייס בפעם הבאה.

בפעם הבאה, גם אלו שאומרים שלא יבואו, יבואו.

ועם זאת, כמו בפעמים קודמות, גם הפעם באו 110% מהחיילים, וזה כולל מתנדבים שהיו יכולים להישאר בבית אבל באו בכל זאת. קריאת הסרק הנוכחית לא תגרום לאף אחד להישאר בבית בגיוס הבא, אך אם זה יהפוך לנוהג קבוע, לא אתפלא אם שיעורי הגיוס בעתיד יהיו נמוכים יותר.

בקטגוריה מילואים | להגיב

שאול מופז

בקטגוריה politics | תגים | להגיב

הו ברצלונה ברצלונה…

זוגתי ואני חזרנו עכשיו לא מזמן מחופשה של שמונה ימים בברצלונה, במה שהוגדר רשמית כירח הדבש שלנו.

נחתנו בברצלונה בשעות הערב, והגענו למלון בערך ב-22:00 שעון מקומי. בבוקר שלמחרת יצאנו לסיור מאורגן בכמה מהאתרים הבולטים בעיר, ביניהם הסגרדה פמיליה, פארק גואל והרובע הגותי. כשחזרנו ניסינו להתקשר הביתה, אך גילינו שמספר הגישה של כרטיס החיוג שנתנו לנו מנטויז'ן-013 היה שגוי, אז לא יכולנו להתקשר לארץ, וגם חבילת האינטרנט (10MB בסך הכל) שקניתי לטלפון מאורנג' לא הופעלה בזמן, ואפילו חיבור ה-WiFi החינמי במלון התגלה כמסורבל ביותר, ולקח לי זמן להבין שצריך להכניס את הססמה באיזה אתר אינטרנט שמופנים אליו כשמנסים לגלוש, ולא בהגדרות הרשת כמו בכל רשת WiFi נורמלית. אז אפילו סקייפ לא היה לנו בהתחלה, ובגלל שנחתנו בסוף השבוע, מרכזי שירות הלקוחות בארץ היו סגורים.

פסל אנושי. הוא יושב על משהו.

פסל אנושי. הוא יושב על משהו.

אי אפשר לבקר בברצלונה מבלי לעבור בשדרות הראמבלס, שהן למעשה סדרה של רחובות שמרכיבים ביחד שדרה מרכזית בעיר, המושכת אליה כל תייר המגיע אליה. יש שם פסלים אנושיים, מסעדות לרוב, דוכני מזכרות, ואנשים שמזמזמים כמו יתוש עם סוג של משרוקית וחושבים שתרצה לקנות אחת גם. הראמבלס נמצאים על שולי הרובע הגותי העתיק של העיר, אז אפשר לצאת משם לטיול בין סמטאות הרובע, ולבקר בקתדרלה המרכזית של העיר ובכיכרות והמסעדות ומקומות רבים אחרים שיש לרובע להציע.

גם שוק הבוקריה, שוק המזון של העיר, נמצא על הרמבלאס. אפשר למצוא בו כל דבר שאפשר לאכול, החל מפירות וירקות ועד דברים לא כשרים בעליל, כמו חזירים ושלל רמשים, וגם דברים ממש דוחים, כמו רגלי כבש שלמות המוצגות לראווה מעל דוכנים.

ברצלונה היתה מקום מושבם של אמנים רבים, בחלק זה או אחר של חייהם, ודי אם נזכיר את ז'ואן מירו (ולא חואן מירו, שהיא ההגייה הספרדית. הקטלאנים, שברצלונה היא בירתם, דוברים שפה קצת שונה, עם הגיה שונה של חלק מהאותיות), פיקסו, סלבדור דאלי, ומעל כולם, כך התרשמתי, האדריכל הגאון והמוטרף אנטוני גאודי. העיר הזאת ממש אובססיבית כשזה מגיע אליו, ואין חנות מזכרות שלא מוכרת חפצים מעוטרי פסיפסים צבעוניים, מהסוג שגאודי אהב לשלב ביצירותיו. מלבד חנויות המזכרות, יש לא מעט בתי עסק אחרים הנושאים את שמו ו/או מאזכרים את יצירתו, כמו מסעדה קטנה לא רחוק מהמלון שלנו, שהיה די מרוחק ממרכזי התיירות, ובכל זאת נקראה על שמו, ועוטרה בפסיפס תואם. מפעל חייו של גאודי היא הסגרדה פמיליה, כנסיית המשפחה הקדושה, המתנשאת לגובה 90 מטרים מעל קו הרקיע של ברצלונה. גאודי לא הספיק להשלים את הכנסייה בחייו, ובנייתה עדיין נמשכת בעצלתיים בכספי כרטיסי הכניסה שמשלמים אלפי המבקרים בה מדי יום. מלבד הסגרדה פמיליה, בנה גאודי מספר מבנים ברחבי העיר, בהזמנת עשירי תקופתו, ובכולם שילב מוטיבים מן הטבע, קוים מתעקלים, פרבולות מושלמות וטכניקות דומות, שכמותן לדעתי רק מיכלאנג'לו שילב בעבודותיו.

מפלים לרגלי המוזיאון הלאומי לאמנות

מפלים לרגלי המוזיאון הלאומי לאמנות

כצפוי מעיר עם מסורת אמנותית עשירה כל כך, העיר משופעת במוזאונים המוקדשים לאמנים השונים, ומוזאונים המציגים יצירות אמנות נוספות מתקופות שונות, מקטלוניה ורחבי ספרד. לא היינו בכולם, אז אזכיר את אלה שביקרנו בהם. מוזאון פיקסו אמנם אינו המוזיאון העשיר ביותר המציג את יצירותיו, אך הוא מחזיק אוסף נאה המציג את חייו והתפתחותו האמנותית של פיקסו. המוזאון הלאומי הקטלאני לאמנות, השוכן מעל פלאסה אספניה (כיכר אספניה, או כיכר ספרד אם תרצו), מציג יצירות אמנות רבות מרחבי קטלוניה, מראשית ימי הביניים ועד לימינו.

לרגלי המוזאון יש מזרקה, המכונה "מזרקת הקסם", אשר בסופי שבוע מציגה מופע של מים, תאורה ומוזיקה, המשלבים צורות וצבעים לפי הקצב. מומלץ לראות, במיוחד למי שלא זכה לראות את המזרקה של יעקב אגם בכיכר דיזנגוף, הי"ד.

מלבד מוזאונים, ביקרנו בפובלה אספניול, דגם בגודל אמיתי של כפר ספרדי, שהוקם לקראת תערוכת היריד העולמי שנערכה בעיר ב-1929. כל מבנה בכפר הוא העתק של מבנה קיים אחר מאזורים שונים בספרד, כך שהכפר מייצג את סגנונות הבנייה השונים מרחבי המדינה. הכפר ממוקם על מונטז'ואיק, ששימש בית קברות של יהודי העיר, עד גירושם מקטלוניה ב-1391, 101 שנים לפני גירוש ספרד. עוד על ההר אפשר לראות את הקומפלקס האולימפי של אולימפיאדת ברצלונה מ-1992, מוזאון קאישה פורום, וניתן גם לעלות לראש ההר עם רכבל, ולראות תצפית מרהיבה של העיר מן המצודה הצבאית החולשת עליה ממעל. לרוע מזלנו, החמצנו את הרכבל בדקות ספורות, ולכן עלינו למעלה באוטובוס עירוני שנוסע במסלול מעגלי סביב ההר. המצודה, אשר הוחזקה על ידי הצבא עד שנות ה-60', משמשת היום כמוזאון צבאי, ובחצרה עוד עומדים תותחים אימתניים. כשהגענו המוזאון כבר היה סגור, אבל התצפית על העיר עדיין יפה.

ביקרנו גם בסנטה מריה דל מאר (מריה הקדושה של הים, או משהו כזה) – כנסיה שהוקמה על ידי דייגים במאה ה-14, וכמו הרבה כנסיות, גם שם יש הרבה אמנות של קישוטים מוזהבים.

עוד ביקרנו במונסראט, ההר המשונן. על צלע ההר, השוכן כשעה וקצת נסיעה ברכבת מברצלונה, יש מנזר עתיק, ובו כנסיה גדולה המעוטרת בריקועי זהב וכסף מרהיבים, ופסל שלפי אמונתם נוצר על ידי אחד השליחים של ישו. במקום יש גם תצפית יפה על הסביבה, מגובה של 700 מטר בערך. בדר"כ ממליצים להקדיש למונסראט חצי יום, אבל כמובן שאנחנו חזרנו משם בלילה. זה מה שקורה כשבשמונה וחצי, השעה שבה ממליצים להתייצב בתחנת הרכבת, רק פתחנו עיניים. אחרי שלוש תחנות מטרו, עליו עלינו בערך בעשר וחצי, גילינו ששכחנו כובע על הרציף, אז חזרנו. הכובע נעלם מזמן. שוב נסענו לרכבת. נסענו ברכבת שעה, אבל ירדנו תחנה אחת מוקדם מדי, אז חיכינו חצי שעה לרכבת הבאה, ובתחנה הבאה חיכינו עוד חצי שעה לרכבת הבאה שעולה למנזר, שאוספת את נוסעי הרכבת הבאה מברצלונה. הגענו לשם בערך בשלוש אחה"צ.

טיילנו גם לאורך חוף הברצלונטה, עליו יש טיילת רחבה שהוקמה לרגל המשחקים האולימפיים ב-1992. עד אז, היתה לאורך החוף הזה שכונת פחונים של דייגים, שגולחה והועלמה על ידי העירייה. במקומה נבנתה הטיילת, ולידה הכפר האולימפי, נמל יאכטות שנקרא כמובן הנמל האולימפי, ושכונת מגורים חדשה.

הסגרדה פמיליה

כנסיית הסגרדה פמיליה בבניה

ביום האחרון לשהותנו בעיר, עוד הספקנו לבקר בסגרדה פמיליה, שהזכרתי בתחילת הפוסט. מקום מעניין מבחינה ארכיטקטונית, ודוגמה יפה לשיטות ההנדסיות יוצאות הדופן של גאודי.

אנגלית

מבחינת מרבית הברצלונאים, אנגלית היא השפה הזאת שיש אנשים שדוברים אותה, אבל הם לא גרים בברצלונה אז היא לא חשובה כל כך. מרבית האנשים שנמצאים בקשר עם תיירים יודעים אנגלית ברמה שבין יכולת לנהל שיחה סבירה לבין כמה מילים בודדות פה ושם. עם כל השאר אפשר לדבר בעיקר בסימני ידיים, והם ידברו אתך קטלאנית כאשר אתה תשיב להם בעברית או אנגלית, לפי בחירתך. התוצאה תהיה זהה.

אפליקציות

כמובן שאם כבר אני מצוייד בסמארט פון ראוי לשמו, דאגתי להצטייד בשלל אפליקציות שחשבתי שיעזרו לי בטיול. חלקן עזרו, וחלקן פחות. הנה העיקריים שבהן:

 Google Translate

יש בגוגל פליי לא מעט תוכנות תרגום, רובן ככולן מסתמכות על ה-API של גוגל טרנסלייט, כלומר שולחות את הטקסט לגוגל, ומציגות בחזרה את התרגום. מי שיותר השקיע, גם הוסיף תמיכה בזיהוי דיבור, ואפילו השמעה של התרגום בקול. כל זה עובר דרך האינטרנט, כמובן, ואינטרנט סלולרי זה דבר די יקר כשאתה בחו"ל. בכל זאת בדקתי כמה תוכנות בתחום הזה, וזאת של גוגל עצמה, הנקראת בשם הלא מפתיע גוגל טרנסלייט, נראית לי הכי שימושית. היא יכולה לשמור תרגומים שהכנת מראש לכמה משפטים, כדי לחסוך בתעבורת רשת, כמובן שגם מזהה דיבור, בערך, ומשמיעה את התרגום, אם רוצים. התכונה הכי יחודית שלה היא הצגה של הטקסט המתורגם על המסך ממש בגדול, כך שאפשר להציג אותו מול פרצופו של הקטלוני. בחלק מן השפות, יש גם מוד שיחה, שלכאורה מאפשר לתרגם באופן רציף את הדיבור משתי השפות. מין מתרגם אוניברסלי כזה, בסגנון סטאר טרק. למעשה, כנראה שצריך לדבר ממש לאט וברור כדי שזה יעבוד. בכל מקרה, בסופו של דבר לא השתמשתי בה כלל, כי נפנופי ידיים התגלו כיעילים מספיק לתקשורת עם מי שלא ידעו מילה באנגלית.

במקום השני בקטגוריה הזאת נמצאת iTranslate, תוכנה דומה שעשתה עליה מאייפון לאנדרואיד. גם היא מסתמכת על שירותי התרגום של גוגל, אך משתמשת במנוע אחר להשמעת התרגום בקול.

באופן מוזר, מצאתי שתוכנות התרגום השונות יכולות להפריע זו לזו. כאשר תוכנה אחת מכוונת לתרגום מאנגלית לספרדית, למשל, ואז נסגרת, תוכנה אחרת עדיין תנסה להבין את שפת המקור כאנגלית, גם אם כיוונתי אותה לתרגם מעברית, למשל. מוזר.

BcnMetro

גם בתחום מפות המטרו (הרכבת התחתית) יש היצע לא קטן, החל מתוכנות אוניברסליות המתיימרות להציג מפות מטרו ותחבורה ציבורית אחרת של ערים רבות בעולם, ועד תוכנות מאוד ספציפיות למטרו של ברצלונה. מצאתי את BcnMetro כתוכנה הפשוטה והיעילה ביותר בתחום הזה. היא מאפשרת חיפוש של תחנת מוצא ויעד, ונותנת הוראות טקסטואליות פשוטות איזה קו לקחת, באיזה כיוון, ואיפה להחליף מטרו אם צריך. היא מגיעה גם עם קובץ PDF המכיל את מפת הקווים המלאה, למקרה הצורך. הבעיה היחידה איתה היא שצריך לאתר את שם התחנה מתוך רשימה ארוכה ולעתים מיגעת של תחנות, במקום שיהיה חיפוש פשוט לפי שם.

תוכנה חינמית לא רעה נוספת היא aMetro. התוכנה הזאת היא מסוג התוכנות האוניברסליות, וצריך להוריד מפה של העיר המבוקשת מתוך קטלוג עשיר למדי לפני הנסיעה. בנוסף לקווי המטרו, היא מכילה גם קווי תחבורה ציבורית וטראם (רכבת קלה, מה שנקרא), אם יש כאלה באותה עיר. רבים התלוננו בגוגל פליי שהיא לא לגמרי מעודכנת בחלק מן הערים, אבל אני לא מצאתי חוסרים ככל שזה נוגע לברצלונה. היא נוחה יותר מ-BcnMetro בחיפוש, אבל פחות נוחה בהצגת התוצאה. היא מציגה על המפה נקודת עליה, החלפה, וירידה, באופן שמקשה להבין מה שמות התחנות, ומה כיוון הנסיעה.

תוכנה מעניינת בתחום הזה היא Barcelona Metro AR, שהיא חלק מסדרה של תוכנות, כל אחת מיועדת למערכת המטרו של עיר אחרת. הייחוד של התוכנה הזאת היא ביכולת המציאות הרבודה (augmented reality) שלה. היא יכולה להציג על מסך הטלפון, על גבי תמונת הסביבה שלך שמתקבלת מהמצלמה, את מיקומן של כניסות לרשת המטרו המקומית. היא מעניינת אבל לא שימושית במיוחד, כי מרגע שנכנסת למטרו, איבדת את ה-GPS, והתוכנה לא יכולה לפעול בלי לבצע איכון GPS שלך. בנוסף, הכניסות למטרו ממילא מסומנות בבירור עם שלטים גבוהים, שמאפשרים לזהות אותן מכל מקום הנמצא בקשר עין.

Barcelona City Guide

התוכנה הזאת, מבית TripAdvisor, היא הדבר הכי קרוב שמצאתי למדריך תיירים לברצלונה. היא מכילה מאות בתי מלון, מסעדות, אתרי תיירות ואטרקציות אחרות, כולן עם דירוג גולשים ובחלקן גם עם תיאור קצר. יש בה גם מפה של העיר, אך הרחובות הקטנים יותר לא מפורטים בה (ובברצלונה הרחובות הקטנים הם לעתים קרובות הכי מעניינים), ויש לה אפשרות לכוון אותך אל אחד היעדים בעזרת המצפן המובנה בטלפון, מה שחוסך תעבורת אינטרנט יקרה שנדרשת ממערכת ניווט GPS מלאה (שגם היא קיימת, אם רוצים). עם זאת, היא לא מהווה תחליף מלא למדריך תיירים, משום שאין בה הסברים מלאים על כל אתר, ולעתים קרובות אין בה הסברים כלל.

TripAdvisor הוציאה תוכנות דומות למגוון ערים נוספות ברחבי העולם. כל מי שתכנן טיול בוודאי ראה גם את המלצות הגולשים שלהם, המשולבות באתרים רבים להזמנת בתי מלון.

CamDictionary

כשחיפשתי אפליקציות לטיול, נזכרתי שראיתי פעם דיווח על תוכנת מציאות רבודה המתרגמת שלטים מספרדית לאנגלית ולהיפך על מסך הטלפון, על ידי שינוי הטקסט המקורי של השלט שבתמונה לטקסט מתורגם באותו עיצוב. לא מצאתי כזאת בגוגל פליי, אבל מצאתי תוכנה אחת או שתיים שעושות משהו דומה. CamDictionary יודעת לבצע זיהוי כתב מתוך המצלמה, לשלוח את הטקסט ל-Google Translate (אני מניח), ולהציג טקסט מתורגם בחזרה, אם כי לא משולב בתמונה. הבעיה עם זה היא שצריך תנאי תאורה ממש טובים כדי שזה יעבוד, ובדר"כ הוא מתרגם מלים בודדות, ולא משפטים, כך שאמנם אפשר להבין, אבל זה די איטי. זה עבד לי הכי טוב בשלטי הסבר במוזאון הלאומי לאמנות קטלאנית, שלא כולם תורגמו לאנגלית, אבל פחות טוב בשלטי רחוב בתאורת ערב חלשה.

באותו הקשר מצאתי גם את Photo Translator Free, אבל היא דורשת הרבה יותר מדי הרשאות ממה שלדעתי דרוש לתוכנת תרגום, כמו גישה לאנשי הקשר שלך או קריאת מסרונים, אז דילגתי עליה.

בקטגוריה general, ברצלונה | תגובה אחת

אלי ישי אדיוט

אז גינטר גראס אמר משהו שלא מוצא חן בעינינו. אז מה? הוא אויב העם? הוא מאיים על ישראל? הוא ריגל לטובת האיראנים? מה? בסך הכל אמר איזה שטות. בשביל זה להכריז עליו אישיות בלתי רצויה? דבר כזה עושים רק במשטר דיקטטורי, בו חופש הדיבור ניתן רק כאשר הדעות הן הדעות הנכונות. אני מניח שאי אפשר לצפות להרבה מנציג מפלגה שהדמוקרטיה היא לצנינים בעיניה, אבל אפשר לצפות מראש הממשלה שלא יסכים בשתיקה לטיפשות הזאת, ששוב מציגה אותנו באור מגוחך בעולם.

בקטגוריה politics | תגובה אחת

הפיצ'רים הנעלמים של פיירפוקס

אני משתמש בפיירפוקס ואבותיו בערך מאז 1997, ובאופן כללי די מרוצה. בכל אופן, עד לאחרונה הייתי די מרוצה. משום שבגרסאות האחרונות, במקום להוסיף תכונות חדשות, פיירפוקס הולך ומאבד תכונות בסיסיות של שימושיות, רק בגלל שמעצבי ממשק מינימליסטיים התחילו להסירן מגוגל כרום, וכל השאר הולכים בעקבותיהם כאילו עשרה קבין של עיצוב ממשק ירדו על העולם, ותשעה נחתו בגוגלפלקס. אני מוצא את עצמי משתמש בהרחבות רק כדי להחזיר לעצמי פונקציונליות שהיתה לי בעבר ונעלמה:

Site navigation bar: תקן HTML מאפשר לאתרים לפרסם קישורי ניווט נסתרים בדפי האתר, המקשרים לדף הקודם, הבא, הראשון והאחרון, וכן לדפי אינדקס, עזרה, וכד'. זה שימושי במיוחד בבלוגים, בהם לדפי פוסטים באמת יש סדר כרונולוגי. Mozilla Suite, ז"ל, הכילה ממשק משתמש שחשף את הקישורים האלה כסרגל ניווט קטן מתחת לסרגלי הכלים האחרים של הדפדפן. כשהתחלתי להשתמש בפיירפוקס, שמתי לב שהפונקציונליות הזאת נעלמה, ולכן אחת ההרחבות הראשונות שהתקנתי הייתה ההרחבה הזאת, שהחזירה את התכונה הזאת.

Back/forward dropmarker: מכירים את החץ הקטן שליד כפתור האחורה/קדימה, שמאפשר לדלג כמה דפים לאחור? תגידו לו יפה שלום, כי מעכשיו כדי לפתוח את הרשימה של הדפים בהם ביקרתם, תצטרכו ללחוץ לחיצה ארוכה על כפתור האחורה/קדימה, או לחיצה וגרירה למטה. או להתקין את ההרחבה הזאת, שמחזירה את החץ למקומו הטבעי.

כפתור עצור/טען מחדש: מישהו החליט שאפשר או לעצור את הטעינה, או לטעון מחדש. לא יכול להיות שאני רוצה לטעון מחדש באמצע טעינה מחדש, כי הטעינה נתקעה, למשל. אז שני הכפתורים שולבו לאחד, שמבצע רק את אחת הפונקציות בכל פעם. כדי להפריד אותם מחדש, אין צורך להתקין הרחבה, אלא רק לסדר מחדש את הכפתורים בסרגל הכלים, על ידי לחיצה ימנית עליו ובחירה בהתאמה אישית. מכאן, יש לגרור קו מפריד אל בין שני הכפתורים, המוצגים בנפרד במצב זה.

קידומת פרוטוקול התקשורת: בברירת מחדל, פיירפוקס אינו מציג יותר את פרוטוקול התקשורת לפני הכתובת (http או https). נכון שכאשר נכנסים לאתר בפרוטוקול https מקבלים אינדיקציה הרבה יותר ברורה, ובכל זאת, קשישא כמוני שמשוטט באינטרנט כבר 15 שנה בערך, עדיין רוצה לראות באיזה פרוטוקול הוא משתמש לפני שהוא מכניס כרטיסי אשראי באתרים. ואולי זה סתם נראה לי לא טבעי בלי הקידומת. כדי להחזיר את קידומת הפרוטוקול לשורת הכתובת, יש להיכנס ל-about:config, לחפש את ההגדרה browser.urlbar.trimURLs, ולשנות את ערכה ל-false. אם המשפט האחרון נשמע לכם כמו סינית, עדיף שלא תנסו.

ואם כבר מדברים על פרוטוקולים, שמתי לב שהתמיכה בפרוטוקול gopher הוסרה סוף סוף מפיירפוקס. קצת חבל לי, למרות שבאמת כבר כמעט אין שרתי גופר בסביבה. למעוניינים, ניתן להחזיר אותו עם ההרחבה OverbiteFF (לא ניסיתי בעצמי), שמוסיפה גם תמיכה בעוד כמה פרוטוקולים עתיקים, כמו Whois ו-finger.

סרגל התפריטים ב-Windows 7: ככלל, לא היה מפריע לי להשתמש בכפתור הפיירפוקס החדש במקום סרגל התפריטים הקלאסי, המוצג ב-Windows 7, אלמלא פיירפוקס היה מפסיק להציג את כותרת הדף בראש החלון כאשר סרגל הכלים לא מוצג. לעתים קרובות אני רוצה לדעת מה כותרת החלון, ומה לעשות, שהיא פשוט לא נכנסת בכותרת הלשונית, במיוחד אם הלשונית קטנה כי יש כמה לשוניות פתוחות. לכן אני מוצא את עצמי מחזיר את סרגל הכלים הישן, רק כדי לראות את הכותרת של הדף.

אם גם לכם נעלמו תכונות שאתם רוצים להחזיר, טקבקו.

עדכון

מצאתי פתרון לבעיית סרגל התפריטים, או יותר נכון לבעיית כותרת החלון. ההרחבה Titlebar Text מחזירה את כותרת הדף לכותרת החלון, ומאפשרת להשתמש בתפריט הפיירפוקס הקומפקטי.

בקטגוריה general, מחשבים | 6 תגובות

התחתנתי

בד"כ איני כותב כאן על נושאים אישיים, אבל הפעם אחרוג ממנהגי, קצת.

ביום שלישי, 24/1/12, התחתנתי עם בחירת לבי. מסקנה: גם חנונים כמוני מוצאים מישהי. וגם, אישוש להשערה ישנה: בחורות אוהבות לצאת עם הקולים, אבל מתחתנות עם החנונים.

בקטגוריה general | 3 תגובות

בישראל

בישראל, פגע נוער הגבעות תחילה במטעי זיתים בשטחים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא היה לי מטע זיתים בשטחים,
ואז הם פגעו בשמאלנים שבאו להגן על המטעים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הגנתי על מטעים,
ואז הם עשו פוגרומים בכפרים ערביים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי אני לא ערבי,
ואז הם שרפו מסגדים בישראל,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הלכתי למסגדים,
ואז הם ציירו גרפיטי בבתים של אנשי שלום עכשיו,
ואני לא הרמתי את קולי, כי אני לא בשלום עכשיו,
ואז…

(פרפראזה על שיר של מרטין נימלר)

בקטגוריה טרור, מתנחלים | להגיב