מלחמת העולם Z (הסרט)

כותרת הפוסט הזה היא "מלחמת העולם Z (הסרט)", כדי להבחין בין הסרט לבין ספר באותו שם, עליו הסרט לכאורה מבוסס. השבוע ראיתי את הסרט, ולפני מספר שבועות קראתי (שוב) את הספר, כדי לרענן את זכרוני, ואני יכול לומר בביטחון שיש בערך שתי נקודות השקה בין עלילת הספר לעלילת הסרט: ישראל, וספינת הפיקוד של האו"ם. מלבד זאת, מדובר בשתי עלילות שונות לחלוטין, שמתרחשות במקומות שונים לחלוטין, ואפילו הזומבים שונים לחלוטין.

לפני שאתם ממשיכים: אזהרה: אם עוד לא קראתם את הספר, או ראיתם את הסרט, הפוסט הזה עשוי להכיל ספויילרים.

הנה כמה נקודות בולטות שעולות בזכרוני:

  • הספר נכתב מנקודת ראותו של חוקר, אשר נשלח על ידי האו"ם 10 שנים לאחר תום המלחמה, כדי לכתוב דו"ח היסטורי מפורט על מאורעות המלחמה. אנחנו יודעים מעט מאוד על המספר, מלבד זאת שהוא עובד האו"ם. בסרט, החוקר נשלח בעיצומה של המלחמה, כדי למצוא את מקור המגפה ואולי גם פתרון. אנחנו גם יודעים שיש לו אישה ושני ילדים, ואת עיר מגוריו, ואיפה תפסה אותו המלחמה.
  • בספר, הפתרון למגפה הוא פשוט: נשק, והרבה. לכן זאת היתה מלחמה. גרזנים, אלות, לומים, ובשלב מסויים גם נשק חם בצורת רובים חצי אוטומטיים ותורת לחימה מסודרת, אשר הצליחה להביא להכחדת הזומבים באלפים. בסרט, מדינות מסויימות משתמשות בנשק כבד ושלל שיטות, בעוד הגיבור מוצא פיתרון מעולם הלוחמה הביולוגית.
  • בספר, מדינת ישראל היא היחידה המצליחה לעמוד בפני גלי הזומבים, בעוד מלחמת אזרחים קצרה פורצת בתוכה עקב החלטת הממשלה להכניס אל הארץ כל ערביי הסביבה שעוד שרדו. בסרט, חומות ההגנה שבנתה ישראל נפרצות על ידי הזומבים בעוד ערבים ויהודים שרים ביחד שירים. בסרט גם הגיבור מסתובב בירושלים עם סוכן המוסד וומברנד תוך כדי המלחמה, בעוד בספר המספר פוגש אותו לראיון, כאמור, 10 שנים לאחר תום המלחמה.
  • בספר המגפה פורצת ככל שאפשר להבין בסין או מרכז אסיה. בסרט, אולי משיקולים מסחריים, לא ברור בדיוק איפה היא פורצת. אולי בדרום קוריאה, אולי בהודו.
  • בספר, אזרחי צפון קוריאה נעלמו באופן מסתורי, וגם בעת הכנת הדו"ח לא ידוע מה עלה בגורלם ואין איש המעוניין להיכנס אל המדינה המסוגרת כדי לברר, מחשש למה שיפגוש שם. בסרט, נאמר לנו ששיניהם של כל אזרחי  צפון קוריאה נעקרו על ידי הממשלה, כדי למנוע נשיכה.
  • הזומבים בספר הם יצורים איטיים וגמלוניים, שאמנם אם הם יצליחו לכתר אותך אתה תהיה בצרה צרורה, אבל חוץ מזה קל מאוד לברוח מהם, כפי שמעיד אדם הרתוק לכיסא גלגלים, שאומר שאפילו הוא יכול לברוח מהם אם צריך. בסרט, הזומבים רצים כמו משוגעים וצריך להיות בכושר ממש טוב כדי להימלט מהם.
  • ככלל, הספר מגולל עלילה רחבת יריעה, המתנהלת בארבע יבשות ולאורך מספר שנים, מאז הסימנים הראשונים למגיפה ועד לניצחון הסופי. הסרט, לעומת זאת, מסתפק בשבוע אחד, בערך, בחייו של שליח האו"ם, בו הספיק לדלג בין שלוש מדינות.

כל זאת לא אומר שזה לא סרט טוב. זה סרט פעולה מותח וקצת מפחיד, שבהחלט ישאיר אותך צמוד למסך במשך כל השעתיים וקצת שלו. אבל הוא לא קשור לספר בכלום. אני ממליץ בחום לחפש את הספר בחנות הספרים החביבה עליכם, זה ספר מרתק.

בקטגוריה scifi | תגים , | תגובה אחת

Integrating Subversion into Visual Studio

Today I'd like to talk about integrating Subversion into Visual Studio. Subversion (commonly referred to in the abbreviation SVN) is a great source control management system, used by many open-source projects, as well as many small to medium companies. Since it's IDE agnostic, it doesn't have native integration into Visual Studio, or any other IDE for that matter, although many IDEs do support it directly (e.g. SharpDevelop, Eclipse). While the official client for SVN is a command line tool, most Windows developers use TortoiseSVN, which works as a Windows Explorer extension and provides an easy to use GUI for SVN. Still, it's not very comfortable to switch back and forth from Visual Studio to Windows Explorer all the time.

There are three options I'd like to talk about here:

  1. VisualSVN is a commercial tool, which costs $79 a seat (free for personal use or open-source projects, or if you're a Microsoft MVP), which integrates SVN into Visual Studio by using TortoiseSVN GUI from inside Visual Studio. When you commit ("check-in"), update ("get latest version") or view history, VisualSVN opens the respective TortoiseSVN dialog to do the job. This has the benefit of using the same familiar GUI both inside Visual Studio and outside of it. It also follows changes in the file system, such as if you move, rename or delete a file in Solution Explorer, and updates the Working Copy (that's an SVN term meaning your local SCM-controlled code) with the changes, so that you can easily commit these changes. It also has other nice features, like replacing the green bar at the edge of the code editor with it's own bars, which indicate changes made to the file since the last update, and not just since you last opened it. It can also easily jump from change to change in the file, using Ctrl + up/down arrow.
  2. Another option is AnkhSVN, a free and open-source project which recently received support from Microsoft, and is a full-featured client for SVN. I personally find it not as easy to use as TortoiseSVN. For example, its diff tool is much weaker (but you can configure it to just use TortoiseSVN's diff tool), and it's commit UI has a too-small text box to enter comments, plus it doesn't have a spell-checker and auto-complete code elements like TortoiseSVN does.
  3. The last option is for people who want TortoiseSVN in their Visual Studio, but can't use VisualSVN for some reason, e.g. it's too expensive or they have the Visual Studio Express edition, which doesn't allow plugins. Simply put, this option adds the calls to TortoiseSVN tools to Visual Studio as external tools, available from the Tools menu, and you can also create a toolbar with these tools for easy access.

My personal preference is for VisualSVN if possible, and a combination of AnkhSVN and TortoiseSVN external tools otherwise. This allows AnkhSVN follow and update file-system changes, while interaction with the SVN server is done with TortoiseSVN.

Back in 2007, a guy named Garry Bodsworth created a VBScript which automatically installs these external tools, together with some Visual Studio settings files which created a nice toolbar with icons. At the time, Visual Studio 2008 was the latest release, and those settings files have not been updated since. They may or may not work with later versions of Visual Studio. The VBScript does work, but only with commercial versions of Visual Studio. For some reason, the Express editions use a different registry key, so the script has to be modified to add the external tools to these editions.

I took the liberty to update the script, both to make it work with more recent versions of Visual Studio (which boils down to adding comments with the vesion numbers of recent vesions) and to make it work with the Express editions. I also improved it a bit, so that when you do a diff on the current file, the diff window will open scrolled to the current line in the code file. After running the script, the new tools will be available through the Tools menu of Visual Studio.You will still need to add a new custom toolbar and add them as buttons, if you wish.

here's a link to my version of the script.  If you can improve on Garry's original settings files, or verify that they work with recent versions of Visual Studio, I'd be happy to update this post about it.

בקטגוריה מחשבים, קוד פתוח, תוכנה | תגים , | להגיב

Ext JS is inherently wrong

Recently I changed my job and started working at a new place. I joined an already started web-based project, in which the  chosen client controls set is Ext JS. My previous experience has been with jQuery and jQuery UI, with some thirdparty controls where jQuery UI is lacking. The server side technology in both the new project and what I worked on in the previous place was ASP.NET MVC, Microsoft's latest offering for server side programming.

jQuery's philosophy, except for their "write less, do more" tag line, is that pages are written with HTML, and then enhanced with JavaScript. This gives several advantages, such as:

  1. The basic rendering of the page is quick, and done by the layout engine of the browser.
  2. Easy binding of form inputs to server data.
  3. If JavaScript is turned off, the page will still be mostly usable, although I am yet to see anyone who regularly browses the web without JavaScript, or any reason to do so.

So far I have about nearly two months worth of experience with Ext JS. With that, I get the feeling it's philosophy is more or less "write more, get about the same". With Ext JS, you don't write HTML at all. Somehow, the designers of this library have the notion of programming the UI with JavaScript, the same way you would construct the UI in a desktop application (well, at least until the appearance of XUL, XAML and similar declarative UI libraries). To that end, they've written an elaborate inheritance tree of JavaScript components which constructs the HTML dynamically through a series of JavaScript calls. This approach has some problems:

  1. Massive amounts of code need to be written by the developer, just to create basic controls. Every page must be accompanied with a matching JavaScript file which will construct the UI, or alternatively, the code can be embedded inside <script> tags in the page.
  2. Binding of controls to server side data is difficult at best. In particular, ASP.NET MVC has all these helper methods which create input controls with the data already in them. With Ext JS, these methods are useless, because Ext JS creates the controls by itself.
  3. Because the HTML is constructed dynamically with JavaScript, rich UI applications will easily get slow, and if the developer is not careful, will quickly hog the client memory and bring the machine to stand still.
  4. Without JavaScript, there is no page. Again, I have yet to see anyone turns off his JavaScript permanently, but it's usually considered bad design if you page fails totally without it.

Ext JS is not too complicated to understand. However, as a result of their complex inheritance model, just about every control has more than a hundred methods and a similar number of configuration options it inherited from five levels up the tree, which is impossible to master. Some of these methods are not even relevant, and are there just because some other sibling control might use them.

Like many popular JavaScript libraries today, Ext JS implements MVC in the client (well, sort of). This is something I really don't get. The UI is the View in the Model-View-Controller architecture. Why would I want an MVC inside the View layer? I think this overly complicates the application, without any real benefit. In any case, like I wrote, this is not unique to Ext JS.

And one more thing: jQuery has good support for ARIA accessibility information in its generated HTML. It seems like Ext JS is still lacking here.

We had to jump through loops to make Ext JS work with ASP.NET MVC. I personally believe constructing the page through JavaScript only is against the basic philosophy of the Web, and for that reason alone, I would recommend against using Ext JS for any project.

בקטגוריה general, מחשבים, תוכנה | תגים , , | להגיב

המשימה מאדים: הנעה

חלליות בלתי מאוישות המשוגרות כיום אל מאדים, עושות את הדרך בתוך כחצי שנה. הן מקבלות תנופה מטיל השיגור, ומנצלות את מסלולי מאדים וכדור הארץ, המקרבים אותם למרחק קטן יחסית (כ-10 דקות אור) פעם ב-26 חודשים. אך אלו חלליות קטנות יחסית, שמשקלן כ-500 קילוגרם, וניתן להאיץ אותן עם טיל לא מאוד גדול. חללית שתישא בני אדם אל מאדים, תהיה הרבה יותר גדולה, וכנראה תשקול כמה עשרות טונות לכל הפחות. טיל בטכנולוגיה הקיימת שיוכל להאיץ חללית בגודל כזה יהיה צריך להיות מאוד גדול, אולי גדול יותר מכל מה שיש כיום. לשם השוואה, מעבורת החלל שוקלת כמאה טונות, וברשות הרוסים יש טיל (אנרגיה) המסוגל להרים למסלול נמוך משקל דומה. ועוצמה דומה תידרש כדי להאט את החללית כאשר תגיע אל מאדים – חללית בגודל כזה לא ניתן יהיה להאט על ידי חיכוך באטמוספרת המאדים, כפי שנעשה כיום עם חלליות בלתי מאוישות. הדבר ידרוש כמובן כמויות עצומות של דלק, שגם לו עצמו יש משקל שיהיה צורך לקחת בחשבון.

הפתרון המסתמן הוא טכנולוגיה חדשה, הנמצאת כיום בפיתוח, של רקטה גרעינית. מדובר ברקטה רגילה, המציתה דלק באמצעות אספקת חמצן ונדחפת על ידי גזי הבעירה הנפלטים מאחור. אלא שבנוסף לאנרגיה המשוחררת בתהליך הבעירה של הדלק, גזי הפליטה עוברים גם סביב כור גרעיני, המחמם אותם עוד יותר, וגורם להם להיפלט בלחץ גבוה יותר משהיו נפלטים כרגיל. בשיטה זו, ניתן להפיק יותר כוח דחף מאותה כמות של דלק רקטי, ולחסוך מאוד בכמויות הדלק הדרושות כדי להניע חללית כה גדולה.

טכנולוגיה נוספת, הנמצאת כיום בשלבים מתקדמים של פיתוח, הוא מנוע VASIMR. וזימר משתמש בגלי רדיו כדי ליינן ולהלהיט דלק, ובשדות מגנטיים כדי להאיץ את הפלזמה הנוצרת דרך פתח הפליטה. שיטת הפעולה הזאת מאפשרת לו ליצור כוח דחף גבוה יחסית לכמות הדלק הנצרכת.

כתוצאה מן החיסכון, ניתן יהיה גם להפעיל את המנוע באופן קבוע, ולא רק בשלב השיגור כפי שנעשה בחלליות בלתי מאוישות (ואף מאוישות) כיום. במקום להשיג מהירות גבוהה בהתחלה, מאיצים את החללית בקצב נמוך יותר אך לאורך זמן. באמצע הדרך, כמובן, יהיה צורך להפוך את החללית ולהתחיל לאבד את המהירות שנצברה בחצי הראשון. התאוצה הקבועה הזאת תיצור בתוך החללית אפקט של כוח משיכה מלאכותי, בדומה לכוח שמרגישים כאשר עומדים בתוך מעלית המאיצה כלפי מעלה. דבר זה עשוי להקטין מאוד את ההשפעות של חוסר כבידה על גוף האדם, הגורמות לבעיות בריאותיות שונות כיום לאסטרונאוטים השוהים תקופות ארוכות בתחנת החלל הבינלאומית. זה גם יאפשר להם להסתגל לכוח המשיכה החלש יחסית של מאדים (כשליש מכוח המשיכה של כדור הארץ).

רוב הטילים המשוגרים כיום לחלל מתבססים על מנועי מימן-חמצן. מנועים אלה מציתים מימן נוזלי בעזרת חמצן נוזלי, והגזים הנוצרים בתהליך הבעירה נפלטים מקצה הטיל, ודוחפים אותו למעלה. מימן הוא דלק בעל כמות אנרגיה רבה יחסית למשקלו, ולכן הוא נוח לשימוש זה. זאת, למרות שיש צורך לקרר אותו ואת החמצן לטמפרטורות נמוכות ביותר, כדי להביאם למצב נוזלי. אך חללית אל המאדים, שתצטרך גם להחזיר את נוסעיה הביתה, לא תוכל להשתמש בו, משום שיהיה קשה לייצר מימן נוזלי על פני המאדים, ובלתי אפשרי לשאת את המימן הדרוש עם החללית מכדור הארץ, בגלל העומס שיצור המשקל הרב. המטען הנוסף יצריך הגדלה של כמות הדלק, רק כדי לשאת את הדלק שישמש לחזרה לכדור הארץ. לכן, עדיף להשתמש בדלק שניתן למצוא על המאדים. למשל, מתאן. תהליך כימי הידוע בשם תגובת סבטייה יכול ליצור ריאקציה בין כמות קטנה של מימן, שיובא מכדור הארץ, לפחמן דו-חמצני, המרכיב 95% מאטמוספירת מאדים, ליצירת מתאן ומים. את המים ניתן לפרק שוב לחמצן, שייאגר עבור האסטרונאוטים, ומימן, שישמש ליצירת עוד מתאן.

בקטגוריה mars, space | להגיב

המשימה מאדים: החללית

חללית שתוכל לשאת ארבעה או שישה אנשי צוות אל מאדים צריכה להיות גדולה למדי. אם נצופף את האסטרונאוטים במרחב קטן מדי במשך מספר חודשים, מתחים יעלו מיד. אדם צריך גם מקום פרטי, בו יוכל להתנתק משאר אנשי הצוות ולהיות עם עצמו.

נבחן את החלקים העיקריים בחללית כזאת. חלק אחד יהיה גשר הפיקוד. חלק זה יכיל את כל מערכות השליטה על הניווט, ובקרה על מערכות החללית השונות. לכאן יגיעו התרעות על תקלות טכניות, מידע על מיקום החללית במרחב, ומכאן יוכל הטייס לשלוט על החללית. לא אתיימר לתאר בדיוק את עיצוב הגשר, משום שלא ניתן לדעת כיום מה יהיו הטכנולוגיות שיעמדו לרשותנו בעוד 15 שנה או יותר, כאשר יוחל בתכנונה של החללית שלנו. אך ככלל, ברור שהוא צריך להיות פשוט ואינטואיטיבי להפעלה ככל האפשר, כדי שגם בזמן חירום ניתן יהיה לבצע את הפעולות הנדרשות בקלות ובמהירות.

חלק נוסף יכלול את המגורים. כאמור, הצוות יורכב משניים או שלושה זוגות של גברים ונשים, ולכן המגורים יתוכננו בהתאם, עם תאי שינה זוגיים שיאפשרו פרטיות. כפי שנראה בפוסט אודות ההנעה, ניתן יהיה לקיים בחללית כוח משיכה חלש, ולכן גם מקלחות ראויות לשמן, מבלי לחשוש לטיפות מים מרחפות ללא שליטה (למען האמת, גם בלי כוח משיכה ניתן לתכנן מקלחת, בה זרם אויר ידאג לזרימה של המים בכיוון הרצוי). רצוי שאזור המגורים יכלול גם אמצעי בידור, בהם יוכל הצוות להשתמש כדי להסיח את דעתו מן השגרה היומיומית – סרטים, ספרים, משחקים, וכדומה.

עוד חלק בחללית יכלול את מערכות קיום החיים. מערכות אלה יכללו מספר רכיבים: תחילה, יש למחזר מים מתוך הלחות באויר (שמקורה בהבל הפה ובזיעה שמתנדפת מן הגוף) ומתוך שתן, בחזרה למצב ניתן לשתיה. דבר זה נעשה כיום בתחנת החלל הבינלאומית. באופן דומה, יש למחזר את האויר, ולייצר חמצן חדש מתוך הפחמן הדו-חמצני הנפלט בתהליך הנשימה. ייתכן שלצורך כך יעשה שימוש בצמחיה, אם כי זו דורשת משאבים משל עצמה – מים, גינון וכדומה.

חדר המנועים יאפשר גישה ישירה אל מערכת ההנעה של החללית, על מנת לתקן תקלות שבוודאי יהיו. ייתכן שהמנועים יופרדו מעיקר החללית מטעמי בטיחות, באופן שניתן יהיה להשליך אותם במקרה של תקלה קטסטרופלית. בכל מקרה, יש לקחת בחשבון את האפשרות שיהיה צורך לבצע עבודות תחזוקה, ולבנות את החללית באופן שניתן יהיה לבצע אותן בצורה הקלה ביותר.

ניתן להרכיב מודולים אלה ומודולים נוספים בשורה ארוכה זה אחר זה, עם שלד חיצוני שייתן להם חוזק מבני, בצורה דומה למה שנעשה כיום בתחנת החלל הבינלאומית, המורכבת גם היא ממודולים ששוגרו בנפרד והורכבו בחלל.

כמובן שיש לכלול בכל מודול גם חלונות שיאפשרו תצפית החוצה. אמנם רוב הדרך הנוף לא ישתנה הרבה, אך הדבר יפחית את התחושה הקלאוסטרופובית שעלולה לצוץ משהיה ארוכה במקום סגור כמו חללית. מראה המאדים המתקרב בשלבים האחרונים של המסע בוודאי ירומם את רוחם של האסטרונאוטים, שיוכלו להתחיל לחשוב על יציאה מן החללית אל פני השטח של הכוכב השומם.

בשבוע הבא נתעכב יותר על מערכת ההנעה של החללית למאדים.

בקטגוריה mars, space | להגיב

המשימה מאדים: הצוות

זהו פוסט ראשון בסדרה של פוסטים שידונו במה שאנחנו כבר יודעים על מה שנדרש כדי להשלים משימה מאוישת לכוכב הלכת השכן שלנו, מאדים.

אולי תחילה כמה מילים על הסיבה שבגללה אנחנו בכלל צריכים להגיע אל מאדים. מספר חלליות רובוטיות נשלחו במהלך השנים אל המאדים, בהצלחה רבה יותר או פחות, ושידרו בחזרה מידע בעל ערך מדעי רב. יש הטוענים כי די בכך, ואין סיבה לסכן חיי אדם, ולהוציא כמויות אדירות של כספים, כדי לשלוח חללית מאוישת לכוכב אחר. לדעתי הם טועים, משתי סיבות עיקריות:

הראשונה היא שכמות המידע שיכול להשיג מדען על הקרקע גדולה לעין שיעור מכמות המידע שיכול להשיג כל רובוט. תהליך העבודה של רובוט הוא בערך כזה: הרובוט מצלם חלקת קרקע, ושולח את התמונה אל כדור הארץ. לאחר 10 דקות במקרה הטוב, או 30 דקות במקרה הפחות טוב, התמונה מגיעה אל כדור הארץ (מהירות השידור מוגבלת על ידי מהירות האור). כאן היא מפוענחת, צוות הקרקע מחליט אם הקרקע מעניינת, ואם כן, בונה סדרת פקודות (גם כן תהליך האורך זמן מסוים) ושולח אותן אל הרובוט. לאחר עוד 10 עד 30 דקות הפקודות מגיעות אל הרובוט, ומבוצעות. תוצאות הבדיקה נשמרות בזיכרון הרובוט, ונשלחות אל כדור הארץ בדרך כלל ביחד עם תוצאות כל הבדיקות והמידע האחר שנאסף באותו יום, לאחר מספר שעות. לכל היותר, גם אם התוצאות יישלחו מיד, ייקח להן עוד 10 עד 30 דקות להגיע אל כדור הארץ. בסך הכל, עברו מספר שעות בין הזמן שבו נתקלנו בגוש סלע, ועד שהחלטנו שאנו רוצים לבדוק אותו ואיך נעשה זאת, וקיבלנו את תוצאות הבדיקה. לעומת זאת, גאולוג מיומן על קרקע המאדים, יבצע את כל התהליך הזה בראשו בתוך מספר שניות. לכן הוא יכול לאסוף מידע בכמות העולה בעשרות מונים על כמות המידע שיכול לאסוף רובוט באותו זמן.

הסיבה השנייה היא פשוט מפני שהמין האנושי הוא מין חוקר. בני האדם תמיד חצו ימים, יבשות ומדבריות כדי לגלות ארצות חדשות. הם יצאו מאפריקה אל אסיה ואירופה. הם חצו את האוקיינוס השקט והגיעו אל אוסטרליה ואוקייניה. הם חצו את האוקיינוס האטלנטי והגיעו אל אמריקה. הם חצו את החלל והגיעו אל הירח. תמיד עשינו זאת, ואין סיבה שנפסיק לעשות זאת עכשיו. אם לא היינו נוטלים סיכונים, לא היינו מגיעים לרבים מן ההישגים אליהם הגענו. נועדנו לצאת למסעות, על כדור הארץ, ועכשיו גם בחלל.

בפוסט זה אדון בהרכב הרצוי למשלחת אל מאדים. הנחת היסוד שלי, היא שבני אדם אינם רובוטים, וכאשר סוגרים מספר גברים ונשים בקופסת פח אחת למשך מספר חודשים, ייווצרו מערכות יחסים מסוימות. אינני חושב שיהיה זה מן החוכמה לבנות צוות על טהרת המין הגברי, או המין הנשי. לכל אחד יש את החולשות והיתרונות שלו, ויש לנצל את מלוא היתרונות של שני המינים.

הניסיון במשלחות מחקר מבודדות באנטארטיקה מלמד, שלעתים קרובות נוצרים זוגות גם בין גברים ונשים שבני זוגם נשארו מאחור, וזאת רק לצורך זמן המשלחת. אין לנו סיבה להאמין שיחסים מסוג זה לא ייווצרו גם בין אנשי הצוות, המבודדים משאר העולם באותה מידה. לכן, כדי להקטין את המתחים, יש לדעתי להעדיף אנשי צוות שהם כבר זוגות מלפני המשימה. זה ידרוש, כמובן, בניית מגורים באופן שיאפשר פרטיות כאשר היא נדרשת.

בעלי התפקידים הנדרשים במשימה זאת הם פחות או יותר: טייס, רופא, מהנדס טיסה, גאולוג או שניים ומפקד, בסך הכל שלושה זוגות. אפשר גם להסתפק בגאולוג אחד ולהטיל את תפקיד המפקד על אחד מבעלי התפקידים האחרים, ולהישאר עם שני זוגות. מובן שרצוי שאנשי הצוות יהיו בעלי הכשרה מתאימה טרם נבחרו להשתתף במשימה, אך בהתחשב במגבלת הזוגות, ייתכן שחלקם יוכשרו לתפקידם במיוחד.

מהנדס הטיסה יהיה הגורם העיקרי שיוכל לתקן תקלות בספינה במהלך המסע. ובמסע כה ארוך, עם רכב חלל כה מורכב, מובטח שתהיינה תקלות. לכן, הוא צריך להכיר כל בורג וחוט מוליך בספינה. הוא יצטרך ללוות את תהליך הבניה שלה מן השלבים הראשונים, ואף להשתתף בבנייתה ואולי גם בתכנונה. כל זאת, על מנת שבשעת הצורך, יוכל לתת באופן מיידי את המענה הטוב ביותר לכל תקלה.

רופא, בעל הכשרה מתאימה ברפואת חלל, נדרש משום שבמרחק מליוני קילומטרים מבית החולים הקרוב, הוא היחיד שיוכל לתת מענה למקרה חירום רפואי. לא ניתן לתפור חתכים או לבצע החייאה בשלט רחוק מכדור הארץ.

נושא המחקר העיקרי על מאדים הוא הגאולוגיה. ככל שמצאנו עד כה, אם יש חיים על מאדים הרי שהם נדירים מאוד. כדי לבצע החלטות מדעיות בשטח, בתקופה ארוכה יחסית (יש לשער שמשלחת כזאת תשהה על מאדים כחצי שנה), יש צורך באדם המכיר היטב תחום ידע זה, ואי אפשר להסתפק בשליחת הוראות מכדור הארץ, כי אז אפשר באמת לשלוח רובוט במקום בני אדם.

הפוסט הבא בסדרה יעסוק במבנה כללי של החללית שתיקח אותנו אל מאדים.

בקטגוריה mars, space | להגיב

החזרי מס לשכירים

אם תחפשו את כותרת הפוסט הזה בגוגל, תמצאו לא מעט אתרים העוסקים בנושא. שכירים רבים לא מודעים לכך שגם הם יכולים לקבל החזרים ממס הכנסה על סוגים שונים של הוצאות. יש לא מעט יועצי מס שישמחו לעזור לכם למלא את הטפסים הדרושים לכך תמורת תשלום נאות, אך האמת היא שלא צריך תואר בחשבונאות כדי להתמודד עם זה. ניתן להוריד את טופס הבקשה וטפסים נלווים מאתר רשות המיסים, וגם חוברת הסברים מפורטת למדי כקובץ PDF. רוב השכירים יכולים להגיש טופס מקוצר (טופס 135), אך מצאתי שעד שנת 2008 טופס זה היה חסר את אחד השדות הדרושים לדיווח על רווחי הון מסויימים, ולכן עבור שנים אלה מילאתי את הטופס המלא, המשמש גם עצמאים (טופס 1301). בכל מקרה, המועד האחרון להגשת בקשה להחזר על שנת 2007 הוא סוף השנה הנוכחית, כך שזה יהיה רלוונטי רק עבור שנת 2008.

לאחרונה הגשתי בקשה להחזר מס על חמש השנים האחרונות. זאת היתה משימה מייגעת למדי (בכל זאת, חמש שנים), אז חשבתי לחלוק את נסיוני עם קוראי הבלוג.

דיסקליימר: אני לא יועץ מס, וכל האמור להלן משקף את נסיוני האישי בלבד.

שכירים יכולים לקבל החזרים על מגוון הוצאות. הנה הסעיפים עליהם אני ביקשתי החזרים:

  • מס הכנסה: הדבר החשוב שצריך להבין בסעיף הזה הוא שמס ההכנסה מחושב לפי משכורת שנתית. כאשר מורידים לכם מס הכנסה מהמשכורת, מניחים הנחה סמויה שהמשכורת שלכם קבועה לאורך כל השנה. אם זה לא המצב, אפשר לבקש חישוב מחדש של המשכורת השנתית, והמס יחושב לפי המשכורת הממוצעת. כך שאם למשל חצי שנה הרווחתם 10,000₪ בחודש, וחצי שנה הייתם מובטלים, לא עלינו, המשכורת הממוצעת שלכם היתה 5,000₪, עליה משלמים אחוז מס נמוך יותר. ההפרש מגיע לכם כהחזר. אגב, גם על דמי אבטלה משלמים מס, עליו יש לדווח בטופס הבקשה. הדבר יכול להיות דומה גם אם היה שינוי במשכורת שלכם לאורך השנה, שגרם לכך שמדרגת המס של המשכורת הממוצעת שלכם נמוכה ממדרגת המס של המשכורת הגבוהה יותר שקיבלתם. יש לצרף טפסי 106 מקוריים מן המעסיק, ואישור על תשלום מס הכנסה מביטוח לאומי על דמי אבטלה, במקרה הצורך.
  • תרומות: אם אתם מרבים לתרום, מגיע לכם זיכוי של 35% על התרומות שתרמתם. כדי להיות זכאים לזיכוי הזה, צריך לתרום סכום שנתי כולל של כ-300₪ לפחות. הסכום המדויק משתנה משנה לשנה, וצריך לבדוק בחוברת "דע את זכויותיך" לאותה שנה (המקושרת למעלה) את הסכום לכל שנה. יש לצרף את הקבלות על כל התרומות, כאשר הקבלות צריכות לציין את שנת התרומה לפחות.
  • רווחי הון: אם הרווחתם ממכירת ניירות ערך, או קיבלתם ריבית על פיקדון, הבנק ניכה לכם מס הכנסה בשיעור 15% או 20% במקור, או אולי יותר, בהתאם לגודל הרווח. אך ניתן לקזז מן הרווח הפסדי הון, אם היו לכם, או הוצאות הקשורות לפעילות בניירות ערך, כמו עמלות שגובה הבנק. יש לבקש מן הבנק אישור על רווחי הון (טופס 867), ולהעתיק ממנו את הנתונים אל טופס הבקשה להחזר מס. צריך לצרף גם נספח (טופס 1322) עם פירוט חישוב הקיזוז. המס יחושב על הרווח הנקי בלבד.
  • לימודים אקדמיים: מסיימי לימודים אקדמיים בשנים 2005 ו-2006 (כמוני) זכאים ניתן לקבל חצי נקודת זיכוי, ומי שסיים בשנת 2007 ומעלה זכאי לנקודת זיכוי אחת, במשך שנות עבודה כמספר שנות הלימודים, עד שלוש שנים. כך שאם סיימת תואר בן שלוש שנים בשנת 2007, תהיה זכאי לנקודת זיכוי בשנים 2008 – 2010. שווי נקודת זיכוי הוא כ-200₪ בחודש. הדבר נכון גם למסיימי לימודי מקצוע הזכאים לתעודת מקצוע ממשרד ממשלתי. גם תארים מתקדמים זכאים להחזר, אך הכללים מעט שונים. ראו את חוברת ההסברים לפירוט מדויק. גם כאן, יש לצרף אישור לימודים מהמוסד האקדמי וטופס 119.
  • ביטוחים: אם שילמת על חשבונך פרמיה לביטוח אובדן כושר עבודה, או ביטוח חיים, אפשר לקבל חלק ממנה כהחזר מס, בשיעור שעוד לא ברור לי. יש לצרף את האישורים שקיבלת עם הדו"ח השנתי שנשלח לך מחברת הביטוח.

בנוסף לסעיפים אלה, ניתן לקבל זיכוי על הוצאות אחזקת בן משפחה במוסד (וידיד שלי אמר לי שהוא קיבל גם על שכר לימוד לחינוך מיוחד של בנו, כנראה לפי סעיף זה), ועל הוצאות הנצחת קורבן טרור או מלחמה. אני לא התעסקתי עם הסעיפים האלה.

בסך הכל, ההחזרים השונים יכולים להצטבר לכדי אלפי שקלים, כך שלדעתי המאמץ כדאי. כאשר אקבל תשובה על הטפסים שהגשתי, אעדכן כאן.

עדכון: קיבלתי לאחרונה את ההחזרים שביקשתי. חוץ מפירוט ההחזרים על טופס שלא הצלחתי להבין  ממנו כלום, ההחזרים נעו בין כמה מאות שקלים בשנים בהן עבדתי, וקיבלתי החזרים על תרומות ורווחי הון, לבין אלפי שקלים על שנים בהן עבדתי רק חלק מן השנה. כך שזה בהחלט יכול להיות משתלם.

בקטגוריה general | להגיב

לקרוא ולשמור

בגליון המוסף לשבת של יום שישי, 30/11/12, התפרסם מאמר על שני עמודים, תחת הכותרת "מצע פייגלין". המאמר, פרי מקלדתו של משה פייגלין, מפרט את הרעיונות המנחים את משנתו. אני לא מתלונן שניתנה במה לאיש ימין קיצוני כזה בעיתון מרכזי. להיפך, לדעתי חשוב שהציבור יכיר את הדעות המסוכנות של האיש הזה, שנבחר במקום ריאלי ברשימת הליכוד, לפני שהוא מטיל לקלפי פתק שיכניס אותו לכנסת.

בואו ננתח את סעיפי המצע אחד אחד.

להעביר את האדמה לעם

תחת כותרת זו, מציע פייגלין להפריט את אדמות המדינה לציבור. התוצאה של מהלך כזה היא יצירת עוד טייקונים, הפעם של קרקעות, אשר יחזיקו בהן ויסחרו בהן מעל ראשי האזרחים הפשוטים, ויעלו את מחירן ככל אשר ירצו. הדבר גם יסכל כל אפשרות של המדינה לתכנן את פיזור האוכלוסיה או הקצאת קרקעות לפרוייקטים לאומיים, משום שקרקעות אלה יהיו בבעלות אזרחים פרטיים שידרשו עבורן מחיר גבוה, או התכתשות אין סופית בבית המשפט על הפקעתן.

שיטת השוברים

פייגלין מציע שהמדינה תממן את החינוך לכולם באמצעות שוברים אישיים, שכל הורה יוכל להשתמש בהם כדי לשלם את שכר הלימוד לכל בית ספר שהוא רוצה, כדי להגדיל את התחרות בין בתי הספר, וכתוצאה מכך את איכותם. אך למעשה התוצאה של זה היא המשך המצב הקיים, בו חרדים שולחים את ילדיהם ל"בתי ספר" בו הם מכלים את זמנם בלימוד תורה, בעוד אינם מקבלים שום כלים שבהם יוכלו להתפרנס. לעומת זאת, התחרות בין בתי ספר במגזר החילוני הביאה לעשרות מסלולי לימוד מופרכים, אשר משרד החינוך עמל לנפותם מבתי הספר כיום. בגרויות ברכיבה על סוסים, בתקליטנות, ובשאר מקצועות המושכים אליהם תלמידים, אך אינם נותנים בידם כלים אמיתיים. כך שתחרות אינה מועילה לשיפור מערכת החינוך, אלא להיפך.

מס הכנסה זוגי

בכדי לאפשר לבן זוג אחד "לעבוד שעות נוספות… בכדי לאפשר לבן הזוג האחר להקדיש זמן איכות לילדים", מציע פייגלין למסות את ההכנסה המשותפת של שני בני הזוג במשפחה. הוא לא אומר מה תהיה המדיניות במשפחות חד הוריות, שחלקן באוכלוסיה הולך וגדל. בנוסף, הניסוח החיובי מסתיר מאחוריו מטרה אחרת – להחזיר את האשה למטבח. כי מי יהיה בן הזוג האחר? בכמה משפחות ישאר הגבר לטפל בילדים, בעוד האישה יוצאת לעבודה לעבוד שעות נוספות? ב-95% מהמקרים, האשה היא זו שתשאר בבית, מודרת מהחברה, משוק התעסוקה, תדאג לילדים, בעוד הגבר יחזור לתפקיד שפייגלין מועיד לו, של סוס עבודה מפרנס שאינו מתעניין במשפחתו.

קפיטליזם עם חסד

האמת שרוב הסעיף הזה הוא אוסף קלישאות חסרות משמעות, אבל אתייחס לשתיים. האחת, הטענה שהגברת התחרות, כפי שעשה משה כחלון בשוק התקשורת, היא המפתח לרווחה כלכלית. אכן, רק טלפונים בזול זה מה שהיה חסר לנו. כיצד תחרות תוריד את עלויות הבריאות, החינוך, התחבורה, הדיור? את זה הוא לא מספר. השניה, טענה לא מנומקת ש"המדינה צריכה להפריט את נכסיה לציבור ולא לגרעיני שליטה". "הציבור" במקרה זה יכול להיות חברות ביטוח, קרנות פנסיה, קרנות נאמנות, וסוחרים פרטיים בבורסה. רוב הציבור לא סוחר ולא צריך לסחור בבורסה, ולכן לא יהיה בעל אחוזים כלשהם בנכסי המדינה. מעבר לזאת שהפרטת נכסי המדינה מפקיעה מידה את הכלים לממש את מדיניותה, ומעבירה אותם לגורמים פרטיים עליהם אין לה שליטה. מעבר למפעלי ייצור ממשלתיים, שרובם ככולם כבר הופרטו בעבר, הממשלה צריכה להשאיר בידה תשתיות לאומיות כמו רשת החשמל והמים, אותם בוודאי היה פייגלין שמח להפריט, פשוט כדי שתוכל לממש את מדיניותה.

צבא מקצועי

לפני שאגע בשאלת הצבא המקצועי כן או לא, אתייחס למשפט אחד: "כיום הצבא היחיד המסוגל לאיים עלינו הוא הצבא המצרי (בזכות הסכמי השלום)". פייגלין בוודאי מתאבל על שטחי סיני העשירים (נניח) בנפט וחולות זהובים, אשר הוחזרו למצרים במסגרת הסכמי השלום הארורים. זה לדעתי עדיף בהרבה מאשר להתאבל על מאות החיילים שהיינו מאבדים בעוד מלחמה או התכתשות גבול עם מצרים, שבוודאי היתה מתרחשת בשלושים השנים בהן שרר שלום בין ישראל למצרים, שלא לדבר על העלות שנחסכה מאיתנו בתחזוקת ההגנה על סיני, בו היתה פרוסה אוגדה שלמה בדרך שגרה כאשר שלטנו בו.

פייגלין מציע שהצבא יהיה צבא מקצועי, ומי שלא מעוניין בקריירה צבאית יגוייס לאימון בסיסי וישוחרר מיד, ויגוייס רק בזמן חירום לסיוע ב"עורף או אימון מתקדם". זו אינה הצעה חדשה או מקורית. הצעה כזאת רק מנציחה את אי השוויון בין מי שיכול להסתדר בחיים בגלל הוריו העשירים, לבין בני שכבות נמוכות שיתגייסו לצבא כדרך למוביליות חברתית. התוצאה תהיה דומה לארה"ב – צבא המורכב בעיקר מבני שכבות סוציו-אקונומיות חלשות, שממילא גם זוכים לחינוך נחות יותר, והתוצאה היא גם חומר אנושי דל יותר. ועוד לא דיברתי על כך שבצורה זו יושם לאל כל נסיון לגייס גם חרדים לצבא.

הר הבית בידינו

תחת אוסף ססמאות על זכותנו על ארץ ישראל וירושלים, פייגלין אומר פה בעצם, כלום. להשיב לידינו את הריבונות בהר הבית? האם היא אינה בידינו היום? האם ברצונו לסלק את הוואקף? להרוס את אל אקצה? הוא אינו מפרט, אולי מחשש מהתוצאות.

לבטל את הסכמי אוסלו

פייגלין מציע לבצע חזרה על חומת מגן ברצועת עזה, ולסלק משם את חמאס, כדי לשוב ל"נקודה הטובה פי כמה שבה היינו קודם להסכמי אוסלו". תחילה עלי לומר, שהודות למדיניות הסירוב וחוסר המעש הישראלית תחת שלטון הליכוד, הסכמי אוסלו עומדים בפני התמוטטות מאליהם. ואם נחזור לטענה הפייגלינית, אולי הוא שוכח כמה רקטות ופצצות מרגמה התעופפו מעזה לפני הנסיגה מעזה, אלא שאז הן התעופפו גם על ראשיהם של מתנחלי עזה, בנוסף על תושבי עוטף עזה. בהמשך, הוא אומר, "עלינו להתייחס לעזה כאל כלל שטחי יהודה ושומרון". עוד על זה בסעיף הבא.

בלי רשות פלסטינית

סעיף זה הוא אולי הדובדבן שבקצפת. הדרך הבטוחה לסופה של המדינה היהודית, פרי מדיניות הימין הלאומני, הלכאורה ציוני. הוא מציע לבטל את הנסיונות להפריד בין ישראל והפלסטינים, לספח את כל יש"ע, ולתת לפלסטינים החיים שם תעודת תושב. למי שלא יודע, תושב הוא בעל כמעט כל הזכויות, כולל זכויות בביטוח לאומי, לצד חובות מיסוי וגיוס לצה"ל. הזכות העיקרית שאין לתושב קבע היא זכות ההצבעה לכנסת. כלומר פייגלין מציע להקים כאן מדינה דו לאומית גזענית, בה לבני עם אחד מותר להשתתף במשחק הדמוקרטי ובשלטון, ולבני העם האחר אסור. הערבים יהיו סוג של אזרחים סוג ב', שאינם יכולים להביע את דעתם הפוליטית, אינם יכולים לשלוח נציגים לפרלמנט, ואינם יכולים לבחור בנציגים לפרלמנט. אני חושב שניסו את זה פעם במדינה אחת, דרום אפריקה היה שמה. זה לא הצליח כל כך, והיום הרוב השחור שולט בה. האם זה הגורל שמציע הימין הרדיקלי של הליכוד לישראל?

כמו היטלר

פייגלין מציע, לאחר טענה הזויה לפיה נאומי השטנה של אחמדיניג'אד מעודדים את הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם (ולא, נגיד, מדיניות הכיבוש הישראלית, שאינה נסבלת יותר בעולם המודרני), שעל ישראל להפסיק לחכות לעולם ולהשמיד את הסכנה האיראנית בעצמה. בעוד אני מסכים שבסופו של דבר רק לישראל יש מספיק מוטיבציה לטפל בתוכנית הגרעין האיראנית באופן אפקטיבי (כלומר, באמצעות השמדה מהאוויר), הניסוח שלו, "מי שמאיים להשמידנו מאבד את זכות קיומו", קצת מטריד. האם בכוונתו להשמיד את כל איראן? או להתנקש בחייו של אחמדיניג'אד, שהוא רק פיון בידיהם של האיאטולות? או אולי להתנקש באיאטולה חמנאי בעצמו? הוא לא מפרט. יש לזכור שבאיראן חיים כיום כ-20,000 יהודים, בעיקר בטהרן ואיספהאן, ויש להביא אותם בחשבון בכל תוכנית צבאית כנגד איראן.

להפסיק את הסיוע

בסעיף זה מציג פייגלין את ארה"ב כמדינה מסכנה, שתושביה עומדים בתור ללשכת העבודה בעודה חייבת טריליוני דולרים לסין, ולכן איננו צריכים לבקש ממנה כסף. נו שוין. הכלכלה האמריקאית היא עדיין הכלכלה הגדולה והחזקה ביותר בעולם, וכמה מליארדי הדולרים שהם נותנים לנו בשנה לא מזיזים להם הרבה, ומשרתים את האינטרסים שלהם – להחזיק בעלת ברית קרובה במזרח התיכון. בוודאי שנוכל לייצר בעצמנו את הנשק שאנו קונים מהם (או מקבלים, כי הם מממנים אותו) או לקנות ממקורות חלופיים. אך זה יבוא על חשבון הוצאות אחרות. כדי להוציא בעצמנו את ה-4 מיליארד דולר סיוע בטחוני בשנה, נצטרך לקצץ עוד בתקציבי הבריאות, חינוך, רווחה, ועוד. לבסוף הוא אומר שיש "לגרש את שלל המרגלים האמריקאים" מישראל, מבלי לפרט על סמך מה הוא יודע עליהם.

שלב משמעותי בדרך ארוכה

פייגלין מתאר כאן את מטרותיו לטווח הקצר והארוך, כשהבולטת ביניהן היא התמודדות נוספת על ראשות הליכוד.

אם לא נצליח להביס את הימין הלאומני בבחירות הקרובות, אני חושש מתסריט בו בבחירות לכנסת ה-20 (שאחרי הקרובה) יבחר לראשות הממשלה ליברמן, שאינו יודע דמוקרטיה מהי, ואחריו פייגלין הלאומן, שיביא את קצה של ישראל. השמאל הקים את המדינה, והימין יביא את חורבנה.

בתום מלחמת העולם השניה, רבים, ולא רק יהודים, הצטערו שלא קראו את מיין קאמף בזמן. כיום, בעידן המידע, אין תרוצים.

בקטגוריה politics | להגיב

בחירות מקדימות בעבודה

כפי שידוע לקוראי הבלוג, אני חבר מפלגת העבודה זה שנים רבות. גם הפעם, הלכתי לממש את חובתי הדמוקרטית להצביע בבחירות המקדימות למועמדי המפלגה.

רשימת המועמדים היתה הפעם מלהיבה מהרגיל, עם שורה של פעילים חברתיים אמיתיים שהוכיחו יכולת לשנות את המציאות. הבולטים ביניהם היו כמובן פעילי המחאה של קיץ 2011, סתיו שפיר ואיציק שמולי, וגם אורן פסטרנק, דמות קצת פחות מוכרת מאז. איתם התמודד גם פרופ' יוסי יונה, שהיה חבר בוועדה שהקימו ראשי המחאה לגיבוש פתרונות לבעיות שהועלו. המגוון הזה איפשר לי לבחור מועמדים שהוכיחו יכולת לעשות שינוי, ולא רק פונקציונרים שהתקדמו במפלגה, לצד ח"כים וותיקים שהוכיחו את עצמם.

אחד המאפיינים הבולטים של מסע הבחירות הזה היה רצף בלתי פוסק של מסרונים והודעות דוא"ל ממועמדים, שהגיע לקצב של 10 מסרונים ושלוש דוא"לים ליום בימים האחרונים. אני אמנם ראיתי בזה הזדמנות להכיר את המועמדים שלא הכרתי קודם (ולחלקם גם הצבעתי), אך חברי מפלגה רבים התלוננו על כמות ההטרדות.

כמות ההודעות פחתה מאוד לאחר הבחירות, אך לא פסקה לגמרי, משום שהיו מועמדים שחשו חובה להודות למצביעים על הבחירה בהם.

כמו מרבית תושבי תל אביב, גם אני הצבעתי בקלפי בגני התערוכה, שהיתה ללא ספק הקלפי המעניינת ביותר. כאשר הגעתי אליה, בשעות הערב המאוחרות, המקום המה צוותי תקשורת, וגם לא מעט מועמדים. זיהיתי ביניהם את סתיו שפיר, איתן כבל, עופר קורנפלד (שעמד בכניסה לקלפי וניסה לשכנע אותי ברגע האחרון להצביע לו. הוא לא הצליח), נינו אבסדזה, ואולי עוד כמה שאני לא זוכר כרגע.

כאשר באתי להחליט למי להצביע, מה שקרה בערך חצי שעה לפני שיצאתי להצביע, אחד הקריטריונים שלי היה הוכחת פעילות אמיתית בשטח. רשימה ארוכה של ג'ובים שמילא המועמד לא הרשימה אותי. חיפשתי אנשים שעשו שינוי, שביצעו פעילות התנדבותית, ששינו את מדיניות הרשויות באיזה אופן. לשמחתי, זה לא היה קשה. לעומת זאת, לא חשבתי שהמפלגה שלנו צריכה להיות עיר מקלט לפליטי קדימה ומפלגות אחרות, ולכן נחמן שי, נינו אבסדזה ומֶלי פולישוק, בעבר ח"כ בשינוי, נשארו מחוץ לרשימה שלי.

רשימת המועמדים להם הצבעתי כללה את המועמדים האלה:

  • ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן. כיום ח"כ במפלגת העבודה, בעבר נשיא אוניברסיטת בן גוריון, בתקופה בה למדתי שם לתואר בפיסיקה (ועוד הרבה לפני), וגם היה בתפקיד בבנק העולמי תקופה ארוכה לפני כן. פרופסור לכלכלה.
  • ח"כ יצחק הרצוג. אחד הח"כים הבולטים של העבודה בכנסת היוצאת, שהתמודד בעבר גם על תפקיד יו"ר המפלגה.
  • ח"כ עמיר פרץ. עוד עליו בהמשך.
  • ח"כ דניאל בן סימון. עיתונאי בעברו, שהרבה לסקר את המצוקות החברתיות, עד שהחליט גם לעשות משהו ונבחר לכנסת בבחירות הקודמות. מאז היה שותף להרבה יוזמות חקיקה חברתיות.
  • עו"ד יהונתן קלינגר. מומחה לדיני מחשבים, ודמות מוכרת לכל מי שמתעניין בזכויות גולשים. לוחם ללא פשרות בספאמרים, בפגיעה בפרטיות ובחוק המאגר הביומטרי. כל קול נגד המאגר הזה הוא קול בעד האזרחים.
    קלינגר רץ יחד עם שותפו, דובי קננגיסר, כסוג של כרטיס כפול. דובי מוכר לוותיקי האינטרנט הישראלי כאחד ממקימי האייל הקורא, כתב עת למדע וחברה, שהוא אחד האתרים הוותיקים בישראל. למרות זאת, לא הצבעתי לדובי, משום שבאתר שלו הוא הביע דעה בעד מדינה דו-לאומית, ליהודים ולפלסטינים, מתוך חוסר אמון ביכולת להפריד את שני העמים. אמנם הוא אמר שהוא מתחייב שלא לקדם את הדעות המדיניות שלו בכנסת, אך לדעתי עדיף למפלגה שבעלי דעות מהסוג הזה לא יקשטו את הרשימה שלה.
  • סתיו שפיר. אם יש צורך להציג, ממנהיגות מחאת האוהלים של קיץ 2011.
  • איציק שמולי. כנ"ל, וגם יו"ר התאחדות הסטודנטים עד עכשיו.
  • יוסי יונה.
  • אראל מרגלית. יזם הייטק, שהקדיש חלק ניכר מזמנו גם לקידום נוער משכונות מצוקה בירושלים.
  • לילי בן עמי. פעילה חברתית אלמונית יחסית, אם כי הספיקה לצבור זמן מסך פה ושם. ההישג העיקרי שלה הוא שהצליחה לשכנע אוניברסיטאות לפתוח מעונות יום לילדיהן של סטודנטיות שהן אמהות צעירות, ולאפשר להן סוג של חופשת לידה במהלך הלימודים. מלבד זאת אפשר לקרוא באתר שלה על פעילותה הענפה.
  • חילי טרופר. גם סוג של פעיל חברתי: לאחר שחרורו מהצבא פנה לתחום החינוך, ובין היתר ניהל בית ספר תיכון בלוד אליו הגיעו בני נוער רגע לפני שהם נפלטים לרחוב, והצליח להגיע איתם להישגים מרשימים.
  • עומר בר לב. בדומה לחילי, לאחר שחרורו מהצבא בדרגת אל"מ פנה לעסקים, אך גם לטיפול בבני נוער, והקים את עמותת "אחרי!" אשר פועלת בקרב בני נוער בפריפריה.

כל מצביע יכול להצביע בעד 8 – 12 מועמדים (כלומר, לכל מצביע יש עד 12 קולות), והמועמדים מסודרים ברשימה לפי סך כמות הקולות שקיבלו, בכפוף להקפצות למגזרים שונים – נשים, מושבים, מיעוטים, וכו'.

כמו שאמרתי, עמיר פרץ היה ברשימת המועמדים שלי. אני לא חושב שמישהו צפה שהוא יעזוב את המפלגה רגע אחרי הבחירות. כפי שאפשר לראות מתוצאות הבחירות, רבים מחברי המפלגה נתנו בו אמון. לו הייתי יודע שהוא עלול לעשות תרגיל כזה, הייתי נותן את הקול שבזבזתי עליו למועמד או מועמדת אחרים. לדעתי בנטישה שלו לטובת "התנועה" הוא חתם על תעודת הפטירה הפוליטית שלו. הוא יוכל לעשות קדנציה עם לבני (סוס טרויאני בפני עצמו), אבל אני מתקשה להאמין שהוא יוכל לקבל את אמון חברי המפלגה שוב בעתיד.

ועוד לא הבנתי איך מרב מיכאלי הגיעה למיקום כה גבוה – מקום רביעי בפריימריז (שמור לאשה), שהפך לשלישי לאחר נטישתו של פרץ. בס"ה הקמפיין שלה היה די מינורי, ככל שיכולתי לשפוט כיעד לפרסום. האם זה שהיא מפורסמת הספיק לה? בס"ה היא הציגה מצע די רדיקלי, בו היא מציעה לבטל את הרבנות כמוסד ממלכתי, ולהפכה למוסד וולונטרי שימומן על ידי מי שמעוניין בשרותיו. באופן טבעי, להפוך את הנישואין והגירושין לאזרחיים לגמרי, ומי שרוצה גם טקס דתי שיסתדר לבד. עוד היא מציעה לתקצב את מוסדות החינוך הממלכתיים בלבד, ושכל השאר – החרדיים, העצמאיים, הפרטיים, הדמוקרטיים, ומה שתרצה – שיסתדרו לבד. ההצעות האחרות שלה די טבעיות לאשת העבודה – בתחומי שלום, איכות סביבה, יחסי עבודה, גיוס חרדים, שיכון ועוד. והיא גם די מעיקה עם ההתעקשות שלה על לשון נקבה בכל מקום. זה משהו שראוי שמישהו יבדוק אותו.

אז מה הלאה? כרגע הסקרים אינם מנבאים טובות לשמאל הישראלי. נראה שלימין הרדיקלי, בראשות הליכוד, יש רוב, והמגמה נראית קבועה. עם זאת, הסקרים אינם מציינים את המתלבטים, והם לא מעטים. כך שאני לא מיואש, ואני חושב שבעבודה נכונה יש לנו סיכוי לשכנע רבים מהם שמפלגת העבודה היא היחידה שיכולה לתת פתרונות אמיתיים לבעיות היום יום שלהם. מלבד זאת, אפילו לפי הסקרים האחרונים, עם מעט יצירתיות ופשרות, אפשר גם להקים קואליציית מרכז-שמאל.

לסיום, הנה סרטון קצר המתמצת את הבעיות הכלכליות איתן מתמודד כל אחד ואחד מאיתנו, שאותן מפלגת העבודה מתכוונת לפתור בעזרת התוכנית הכלכלית (תקציר) שפרסמה.

בקטגוריה politics, בחירות, העבודה | להגיב

המלחמה שלא היתה

אז כמו עוד הרבה חיילי מילואים, גם אותי גייסו ביום שישי לפני כמה שבועות. זאת הפעם השלישית שאני מגוייס בצו 8 מאז השתחררתי מהסדיר ב-1996. הפעמים הקודמות היו בחומת מגן ב-2003 ובעופרת יצוקה ב-2009.

הסעות לגיוס

כאשר המבצע התחיל, היה לי ברור שיש סיכוי טוב שיגייסו את הגדוד שלנו. גדוד הצנחנים בו אני משרת כטכנאי קשר הוא חלק מחוד החנית של פיקוד הדרום, ולא יבצעו מבצע אוגדתי בעזה בלעדינו. ביום חמישי בערב כבר קיבלתי מסרון מהמפקד שלי להתכונן לגיוס, ובשש וחצי בבוקר למחרת הטלפון כבר צלצל ומערכת הגיוס האוטומטית הורתה לי להתייצב בנקודת הגיוס באחד המוסדות החינוכיים בסביבה תוך שעה וחצי.

בהיותי חייל ממושמע, ב-0800 התייצבתי בנקודה. שאר הצבא, לעומת זאת, היה פחות ממושמע. בשמונה וחצי, כשראיתי שאין עוד אף אחד, נכנסתי לתוך המוסד החינוכי. לאף אחד מאנשי הצוות לא היה מושג מה קורה, אך לבסוף מצאתי שני חיילי מילואים של מערך הגיוס, על אזרחי כמובן, שגם להם לא היה מושג מה קורה. הנהלת המוסד דאגה לנו למשרד, ומשם הם התחילו להתארגן.

החייל השני הגיע בערך בתשע. עד 11 כבר התקבצו כמה חיילים במקום, והגיע אוטובוס לאסוף אותנו לנקודת ריכוז אזורית. שם המתנו עוד כשעתיים, ואז סוף סוף יצאנו לבסיס, אליו הגענו לקראת ערב.

לוגיסטיקה

לא מעט דובר בתקשורת על בעיות הלוגיסטיקה שליוו את הגיוס. נכון שקשה לגייס עשרות אלפי חיילים ביום אחד, אך צה"ל צריך להיות מסוגל לעשות את זה. במבצע הזה גויסה רק אוגדה אחת, מה יקרה אם יצטרכו לגייס שלוש אוגדות? את כל הצבא? אז נכון שאוכל לא היה חסר, אבל לא היו אוהלי מגורים במהלך כל תקופת הגיוס, ומיטות שדה קיבלנו רק בלילה השלישי. אלה דברים שלדעתי הגיוני שיהיו בזמינות מיידית לגיוס חירום כזה.

ציוד אישי בדר"כ לא היה חסר, וכל חייל קיבל את ציוד הלחימה הדרוש לו, למעט אולי כמה התאמות פה ושם.

אז בשביל מה התגייסנו בכלל?

צבא המילואים הוא משאב יקר, שיש לנצל במשורה. זה לא מובן מאליו שאזרח ילבש מדים, ייפרד ממשפחתו, ויצא לסכן את חייו. לכן, יש להשתמש במשאב הזה רק אם בטוחים שצריך אותו. לדעתי גיוס 60,000 חיילים רק כדי לעשות שריר מול חמאס הוא שימוש לא ראוי, שעלול לפגוע במוטיבציה ובנכונות של האזרחים האלה להתגייס בפעם הבאה.

בפעם הבאה, גם אלו שאומרים שלא יבואו, יבואו.

ועם זאת, כמו בפעמים קודמות, גם הפעם באו 110% מהחיילים, וזה כולל מתנדבים שהיו יכולים להישאר בבית אבל באו בכל זאת. קריאת הסרק הנוכחית לא תגרום לאף אחד להישאר בבית בגיוס הבא, אך אם זה יהפוך לנוהג קבוע, לא אתפלא אם שיעורי הגיוס בעתיד יהיו נמוכים יותר.

בקטגוריה מילואים | להגיב