יש סיפורים שמוטב פשוט לספר אותם, בלי הקדמות. ובכן, מעשה שהיה כך היה.

אני עולה כהרגלי בבוקר על האוטובוס לעבודה, ולפני עולה גברת אחת, בגיל העמידה++. בעוד היא עוברת במעבר, היא כניראה פגעה בטעות ביד של אחת הנוסעות. בלי לחשוב פעמיים, הנוסעת הנפגעת החטיפה לגברת מכה בחזרה, בתוספת כמה צעקות בסגנון "את לא רואה מה את עושה?" הנוסעת המוכה והמופתעת שאלה למה היא מרביצה לה, והתשובה היתה "את קיבצ'ת לי את היד!". הגברת התעקשה שהיא לא נגעה בה, מחתה על המכה, אך אחרי ויכוח קצר המשיכה והתיישבה. מרוב הפתעה, גם אני אמרתי לנוסעת המחטיפה "מה את מרביצה לה? את חושבת שהיא עשתה את זה בכוונה?" לתומי חשבתי שמדובר פשוט באישה אלימה, עם אגו מפותח מדי, וחשבתי שצריך להעמיד אותה במקומה.

בהמשך הנסיעה הנוסעת המכה לא הסירה את מבטה מהמקבצ'צ'ת, במה שבטח נראה לה כמו מבט מפחיד במיוחד. אולי הוא באמת הפחיד אותה, במיוחד אחרי שהמרביצה התקדמה כמה מושבים כדי לשבת בדיוק מולה, עדיין בוהה בה במבט מזרה אימה, שאותי די שיעשע.

בשלב מסוים הגברת המוכה ירדה מהאוטובוס, והמכה עקבה אחריה במבטה ובדקה לאן היא הולכת. ציינתי לפני שכאשר אני ארד, ליתר ביטחון אלך בכיוון שונה מהכיוון הישיר לעבודה. לאחר כמה מבטי אימה שכאלה שהיא שלחה גם אלי, שנענו בחיוך דק ומשועשע, נראה שהיא נרגעה ונמנמה קצת.

כאשר ירדתי מהאוטובוס, הלכתי בכיוון הפוך לכיוון הרגיל, אך נעצרתי מאחורי תחנת טוטו שהסתירה אותי מהאוטובוס, בתקווה שזה יספיק עד שהאוטובוס יעזוב. לפתע הופיעה מולי הגברת, והתחילה לפתוח את הפה. ציינתי לפני שכישורי ההתחמקות ממעקב שלי דורשים שיפור. כפי שציפיתי, היא התחילה לצעוק "מה אתה מתערב?" עניתי "מה את מרביצה לאנשים שאת לא מכירה?" והיא ענתה "מאיפה אתה יודע שאני לא מכירה אותה?" אז שאלתי, "את מכירה אותה? ראית אותה קודם בחיים שלך?"

על כך היא ענתה, "הם רודפים אחרי! אני לא פסיכית!" "הבנתי", עניתי. "את לא פסיכית", והמשכתי בדרכי העקיפה לעבודה.

ועל זה נאמר, זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך!

בתחילה, נראה היה שאבו מאזן מבין מה יותר חשוב עכשיו, ומסכים לדחות את הדיון בדו"ח גולדסטון בחצי שנה. ברור שלא ניתן לקדם את המו"מ עם ישראל, במידה שמו"מ כזה מתקיים בכלל, כאשר מצד שני הוא גם תובע ישראלים על פשעי מלחמה בהאג. אבל אז הופעלו עליו לחצים פוליטיים די גדולים, וכניראה שכושר ההנהגה שלו הגיע לקיצו, והוא נכנע. עכשיו גם הנציגים שלו דורשים להעביר את הדיון בדו"ח לטיפול מועצת הביטחון, ואולי בית הדין הבינלאומי בהאג. כניראה שעבור הפלסטינים, עדיף להיות צודק מלהיות חכם, עדיף להשיג "צדק" מלקבל מדינה. כניראה שהם יצטרכו לחכות עוד כמה שנים, עד שההליכים האלה יסתיימו, כדי לחדש את המו"מ על מדינה פלסטינית, שהיא המטרה העיקרית שלהם (או כך חשבתי).

בתחילה חשבתי, שישראל היתה צריכה לשתף פעולה עם הוועדה, כדי שגם הצד שלנו יישמע. אך כאשר שמעתי שגם משפטנים שאינם נחשבים כתומכי הממשלה הנוכחית, כמו פרופ' אמנון רובינשטיין ופרופ' אוריאל רייכמן סבורים ששיתוף פעולה לא היה משנה, הגעתי למסקנה שיתכן שאני טועה, ובכל מקרה הדו"ח היה מוטה כנגד ישראל.

מעניינת דרישת הוועדה "שהצדדים יחקרו את עצמם" כדי לבדוק כיצד הפרו את החוק הבינלאומי. אני מניח שבצד החמאסי החקירה תהיה קצרה: הם יגיעו למסקנה שהם פגעו באזרחים כי הם כיוונו היטב. הם השתמשו באזרחים כמגן אנושי כי אלה היו הפקודות. בכלל, לא ברור לי כיצד מצופה מאירגון טרור לבצע מן חקירה שכזו. הרי כל קיומו הוא הפרה של החוק הבינלאומי.

הרבה נאמר בזמן האחרון על הירידה במכירות של עיתונים מודפסים, ועל כך שיותר ויותר אנשים צורכים את החדשות שלהם באתרי חדשות (או מפסיקים לצרוך חדשות בכלל, שזה יותר מדאיג). הוצאות העיתונים כמובן אינן אדישות לכך, וכל עיתון גדול פותח היום גם אתר אינטרנט עם דיווחי חדשות ותוכן אחר, מגזיני יותר, כדי לתפוס באינטרנט את הקוראים שלא קונים את העיתון. בכך, אולי, העיתונים גם תורמים בעצמם לירידה בתפוצת העיתונים, כי הם בעצמם מספקים אלטרנטיבה.

אני רוצה להתמקד כאן במקרה של ידיעות אחרונות, שאותו קראתי במשך שנים רבות, כל עוד גרתי עם הורי (עד גיל 30 בערך), ושאת האתר שלו, ynet, אני קורא בקביעות כיום.

כאשר עברתי לדירה משלי, החלטתי שלא לעשות מנוי בעצמי על העיתון המודפס, משום שבשנים האחרונות ידיעות הפך לצהובון רדוד וצעקני, שלעיתים קרובות נותן לי הרגשה של עלבון לאינטליגנציה. חשבתי לעבור לעיתון אחר, כמו הארץ או ג'רוזלם פוסט, אבל עוד לא הגעתי לזה. בינתיים, אני קורא את החדשות שלי ב-ynet, כאמור. אך אינני יכול לומר שאתר אינטרנט, ובפרט ynet, יכול להיות תחליף טוב לעיתון. מכמה בחינות, חוויית השימוש בעיתון מודפס עדיפה על אתר כמו ynet.

ראשית, מהירות התגובה. בעיתון מודפס, כאשר אני רוצה לעבור לכתבה הבאה, אני צריך רק להסיט את מבטי. ב-ynet, אני צריך ללחוץ על קישור, לחכות שהמוני פרסומות הפלאש יפונו מן הזיכרון, ולחכות עד שהדף עם הכתבה הבאה ייטען. זה תהליך שיכול לקחת בין 5 ל־25 שניות, שזה המון זמן.

שנית, כמויות הפרסומות וההפרעה שלהן לקריאה. גם בעיתון יש פרסומות רבות, כמובן, אך הן סטטיות. הן לא חוסמות לך את שדה הראיה, לא קופצות לך בזווית העין, ולא מכבידות על הזזת הדף. ב-ynet, כניראה גם בגלל שהפלאג אין של פלאש לפיירפוקס קצת יותר כבד מאשר ל-IE, כמויות הפרסומות מאוד מכבידות על הדפדפן, ולוקח לי בדר"כ שתי שניות מרגע שאני גולל את גלגל העכבר, ועד שהדף ממש זז. אמנם המחשב שלי בן כמעט חמש שנים, אבל זה רק אתר אינטרנט! ועוד משהו, בעיתון הפרסומות לא עושות קולות כאשר מעבירים מעליהן את היד או משהו, כמו שקורה לפעמים כאשר מעבירים את העכבר מעל פרסומת באתר. לא, לא מעניין אותי מה יש לכם להגיד לי, רק רציתי להזיז את העכבר ועמדתם לי בדרך, תודה.

שלישית, אתר כמו ynet מתעדכן במשך כל היום. לכאורה, כך מקבלים את החדשות העדכניות ביותר. למעשה, אם נכנסים בערב, כבר קשה למצוא את החדשות של תחילת היום. עיתון מודפס נותן לך באותה במה את חדשות כל היממה האחרונה, מסודרות לפי החשיבות שלהן, ולא לפי הסדר הכרונולוגי בו הן דווחו.

עיתונים במהדורות דיגיטליות, על גבי מסכים עם דיו דיגיטלית, כבר החלו להופיע על הקינדל של אמזון, ובקרוב גם על הקורא של פלסטיק-לוג'יק, אני מניח. אני מקווה שמהדורות אלה יוכלו לשלב את הנוחות של קריאת העיתון מתי שנוח לנו לקרוא את העיתון, מחד, והנוחות של מהדורה מודפסת, מאידך.

(לא, אין לי כוח להכניס קישורים. תצטרכו להאמין לי.)

ביום שישי האחרון נערך הכנס השנתי של קהילת הקוד הפתוח בישראל, "אוגוסט פינגווין", שהיה השנה במכון ווייצמן ברחובות. מוזילה בישראל הקימו שם דוכן מרשים מאוד, עם פוסטרים והמון מוצרי פרסום שחילקנו לכולם – סיכות, צמידי סיליקון, מדבקות מכל מני סוגים, וגם כובעי יום הולדת. רם און העלה תמונות לפיקאסה-ווב (מה קורה עם פליקר?) ותומר כתב עוד כאן.

למיקרוסופט יש כמה צעצועים ל-Windows XP, שמוסיפים לו כמה תכונות מעניינות שלא הגיעו איתו במקור. מתוכם, אני משתמש בשניים:

Virtual Desktop Manager מאפשר עבודה על כמה שולחנות עבודה במקביל. תכונה סטנדרטית בכל הפצת לינוקס, ולא מאוד שימושית, אני חייב לציין. אני חושב שזה יבלבל את רוב המשתמשים.

הצעצוע השני שהתקנתי הוא Task Switcher, שמשמש כתחליף לחלון המכוער שבדרך כלל רואים כשלוחצים Alt+Tab. עקרונית הרעיון טוב. במקום פס אפור עם אייקונים של התוכנות שניתן לעבור ביניהן, מקבלים ריבוע די גדול (בערך על שטח רבע מסך, בתצוגת 1024×768 שלי) עם רקע כחול, תואם לסקין של ה-windows, שבחציו הימני אייקונים של התוכנות ביניהן אפשר לעבור, בחציו השמאלי צילום מסך של התוכנה שהאייקון שלה מסומן כרגע (כל לחיצה נוספת על Tab כאשר Alt לחוץ עוברת לאייקון נוסף, בדומה לחלון המקורי של windows), ומעל כותרת החלון של התוכנה. כך שהעיצוב יותר אלגנטי, והרבה יותר ברור לאיזה תוכנה עוברים כאשר רואים את צילום המסך שלה.

אלא שהצעצוע הזה סובל ממספר באגים. למשל, לעתים צילום המסך משובש, ובמקום צילום של איך שהתוכנה נראית, רואים רק מסגרת של חלון ובתוכה רקע שחור. לפעמים צילום מסך של פיירפוקס הסתכם רק בממשק של התוכנה, כאשר במקום הדף שהוא מציג ראו בצילום רקע שחור בלבד. לעתים לא רואים אף חלון. עם זאת, ברוב המקרים זה עובד.

באג נוסף, הוא שהתוכנה הזאת עוברת בין כל החלונות הפתוחים, גם אם חלקם שייכים לאותה תוכנה. כך למשל, אם תוכנה מסויימת פותחת חלון פנימי (modal dialog), גם הוא נכנס לרשימת החלונות, כך שאותה תוכנה מחזיקה שני אייקונים נפרדים ברשימה, אף ששניהם מובילים לאותו חלון. תוצאה מצערת של הבאג הזה היא שאם בוחרים באייקון המייצג את החלון הראשי של התוכנה, מגיעים אל התוכנה כאשר החלון הפנימי לא בפוקוס, וצריך ללחוץ עליו עם העכבר כדי שאפשר יהיה להשתמש בו.

עוד באג, גורם לכך שלעיתים חלון המשימות פשוט לא נשאר פתוח לאחר שלוחצים על Alt+Tab, ומשאירים את Alt לחוץ. הוא נעלם מייד, ולעתים גם לא מחליף לתוכנה הבאה.

בסך הכל אפשר לחיות עם הבעיות, וזה עדיף בהרבה על המצב המקורי. חבל שמיקרוסופט לא מתחזקת את התוכנה הזאת, או לחלופין, משחררת את הקוד שלה, כדי שמישהו יוכל לתקן אותה.

נראה שתחליף פופולרי אחר למחליף המשימות של XP הוא TaskSwitchXP, אבל ממה שהבנתי מהאתר שלהם, הוא רץ קבוע בזיכרון, ואני לא אוהב להעמיס את הזיכרון בדברים לא מאוד חשובים, אז לא ניסיתי.

בזמן האחרון עלה לדיון הנושא של העובדים הזרים, ובמיוחד הילדים שלהם, העומדים בפני גירוש. היום הוחלט שלא להחליט בנושא, ולדחות את ההחלטה בעוד שלושה חודשים.

הטענה העיקרית שאני שומע בעניין זה, היא שהילדים המסכנים נולדו בישראל, ולא מכירים את ארץ המוצא של הוריהם (למעשה – את ארץ מולדתם), הם אוהבים את ישראל, רוצים לשרת בצבא, או אפילו שירתו בצבא, ולכן הם כבר שייכים לישראל, וזו אכזריות לשלוח אותם לפיליפינים, לתאילנד, לאפריקה, או לכל מקום אחר אליו הם צריכים לשוב.

היחידים ששייכים לישראל, מלבד המיעוטים החיים בה באופן קבוע, הם היהודים. אף פיליפיני לא שייך לישראל, אף רומני לא שייך לישראל, ואף אפריקני לא שייך לישראל. ישראל אינה אמריקה, או קנדה, או אוסטרליה. ישראל אינה מקבלת כל דיכפין, וכל מהגר. ישראל הוקמה כדי להיות בית לאומי לעם היהודי, ולא לאף עם אחר. מי שרוצה להגר לכאן, יהפוך עצמו תחילה לראוי להגר לכאן – יתגייר, ויתקבל בברכה.

מעניין שטענת האכזריות אינה עולה כאשר אנשים שגדלו למשל באמריקה, או ברוסיה, ולא הכירו אף ארץ אחרת, וגדלו וחיו באותה ארץ כל חייהם, מקבלים עידוד לעזוב את כל מה שהם מכירים ולעלות לישראל, משום שהם יהודים. כניראה שעליה של יהודים אל ישראל מולדתם אינה מהווה התאכזרות, אבל "עליה" של פיליפינים אל מולדתם, גם אם לא נולדו בה, היא כן.

אם נקבל אלינו כמויות בלתי מוגבלות של מהגרים, והמספרים כיום הם בסדר גודל של מאות אלפי אנשים, נהפוך ממדינת היהודים למדינת הגירה כללית, ונאבד את זהותנו הלאומית. אנשים שפגה אשרת השהייה שלהם, עם או בלי ילדים, צריכים להיות מוחזרים אחר כבוד אל מולדתם.

הספר החדש של שרי אריסון והראיונות שהיא נתנה בימים האחרונים, העלו כמה תהיות סביב בעלת השליטה בבנק הפועלים. היא אומרת שהיא מקבלת נבואות על אירועים עתידיים מכל מני ישויות לא ברורות, ובאופן טבעי זה מרים כמה גבות.

אני אומר, זה סטרט אפ! היא יכולה לכתוב ספר נבואות, זה יהיה שוס לא נורמלי! על נוסטרדמוס מדברים עד היום, 400 שנה אחרי שפרסם את "המאות". תחשבו כמה ידברו על ספר שלא יהיה כתוב בחרוזים לא ברורים!

אם אתם לא מזהים את השורה הזאת, כניראה נולדתם בזמן הלא נכון.

בשבוע שעבר הקרינו ב-yes את רובוקופ, אחד הסרטים המצליחים ביותר בשנות ה-80', שראיתי לראשונה כילד בן 12 בערך. בסרט, המספר על שוטר שנרצח על ידי פושעים בדטרויט עתידנית, ואז מוחזר לחיים בתור המוח של רובוט שיטור חדיש, רובוקופ משתמש בשורה הזאת כשהוא נתקל בפושע עקשן במיוחד. סוג של I'll be back, כששוורצנגר עוד עשה סרטים סוג ב' (אבל אחרי שליחות קטלנית, שיצא שלוש שנים קודם).

יש בסרט הזה דוגמאות יפות לאפקטים שהושגו בזמנו בעזרת אנימציית מיניאטורות, בדומה למלחמת הכוכבים, ולשליחות קטלנית, לפני שאפשר היה לברוא עולמות שלמים בעזרת גרפיקת מחשב. יש בו גם חזון אפשרי לעיר מוכת פשע, הנשלטת על ידי תאגיד ענק שקיבל את העיר במתנה כשהממשלה התייאשה ממנה, וכל מה שמעניין אותו הוא הרווחים שלו. יש בו דמות טראגית, שוטר שמשפחתו בטוחה שהוא מת, ועתה הוא נאלץ להתמודד עם הזכרונות שרודפים אותו. חפשו אותו בספריית הוידאו שלכם, או איפה שאתם מחפשים סרטים בדרך כלל.

בזמנו הסרט די השפיע עלי, ולדעתי עד היום אני עוד לוקח פניות עם הפנים לפני הגוף, לפעמים.

This blog was moved from a Yahoo! 360 blog I had at blog.360.yahoo.com/tsahi_75. Here are a few hints and caveats on how to go about doing it:

1. Go to http://download.360.yahoo.com and ask Yahoo! to send you a link to get the backup file.
2. Once you have the zip file, go to where ever you installed your copy of WordPress, go to the Administration panel and then to the Tools area. Of course, if you are hosted at WordPress.com, all of this should not apply. They have it all automated for you, as explained on that page.
3. On the Tools menu, select Import and then select MovableType and TypePad, and follow the instructions to import your posts.
4. As you can see in the zip file, images are in the images folder. upload this folder with the images in it to the site, to the root of the WordPress folder (where you installed WordPress). The images in the posts are already linked to this location.

Theoretically, you are done. However, things didn't go quite smoothly to me. I had to fix some issues:

• Tags are not imported. The only remedy I found was to go manually over all the posts and re-tag them. Quite labourious.
• Unless you are using the "ugly" (paremeterised) URLs for your blog, images will not show up anywhere but in the front page. This is because on other pages posts are under virtual folders in the URL, and the paths to them are relative to the post. The remedy is to go over all the posts and set an absolute URL to all the images. If you can't see the image in the post, go to the HTML view, you'll find the <img> tag there. Just change the "src" attribute to the full URL leading to the images folder.
  It is possible that this can be automated with some query on the database, but I didn't try. I only have about 10 images throuout my blog.
• About 1 in 20 posts, maybe even fewer than that, was cut in the middle and wasn't fully imported. I don't know exactly why this happened, but I found that they were usually cut off at places where there was a double space in the post. This could be a WordPress issue. So for these, you will have to copy the original post from Yahoo! 360 and paste it in the partially imported post.
• Sometimes, due to importing errors, the WordPress HTML is broken, and the theme doesn't show up right in an archive page. This is fixed after you edit all posts on that page and make sure their HTML is correct.
  Update: this seems to be related to the previous issue, i.e. on archive pages that contain posts that were cut off, the skin will be broken. Once you fix the post, the skin will look right.
• Update 2: It appears like in posts from around mid-2005 and earlier, lines are ended with a line break, even if you haven't pressed the Enter key when you typed them. As a result, lines in these posts sometimes end in the middle of the row and continue in the next row, because the row width of Yahoo! 360 and your WordPress theme differ. To correct this, you will have to delete the line break from the end of each line, and let the browser wrap the text at the end of the line. Again, it is possible that this can be done with a proper query on the data base.

The conclusion from all this is, that while you can import your Yahoo! 360 posts to WordPress, you will still have to edit each and every post you imported to restore it to its original form.