זה אמנם קצת אטריות קרות, לאור החדשות האחרונות, אבל אתייחס לזה בכל זאת. לפני כשבוע וקצת (מי זוכר) העלה חיים רמון שוב את רעיון הפינוי-פיצוי: מי שיפנה את ביתו מרצון, יקבל מהמדינה קצת יותר ממליון ש"ח, איתם יוכל לקנות בית בתוך הארץ או שוב בשטחים, ב"גושי ההתיישבות".
אני רוצה להבהיר, למי שזה עוד לא ברור לו: אם אנחנו רוצים לשמור את ישראל כמדינה יהודית, ולא להפוך למדינה דו לאומית עם 40% ערבים ועוד 10% דרוזים/צ'רקסים/רוסים נוצרים והשד יודע מה עוד, אנו חייבים לפנות את כל ההתנחלויות, כולל התנחלות אריאל וכולל התנחלות מעלה אדומים. אנחנו לא היינו מסכימים לקבל מדינה שחתוכה עם אצבעות של התנחלויות שתקועות עמוק בגרונה, ואיננו יכולים לצפות מן הפלסטינים לקבל מדינה כזאת. רעיון גושי ההתיישבות הוא פיקציה שפוליטיקאים פחדנים מוכרים לציבור, כדי לא לאבד יותר מדי קולות מצד ימין. זה לא יעבוד, זה לא יכול לעבוד, וכל יום בו הציבור מוכן לקנות את זה הוא עוד יום בו לא יהיה הסדר הפרדה בין היהודים והערבים בארץ הזאת. הפרדה כזאת, בדרך מדינית, היא הכרחית כדי לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית.
בהקשר הרחב יותר של הסדר עם הרשות, אני שומע מדי פעם את הטיעון שכמו שמעזה עפים עלינו קסאמים, אם ניסוג מהגדה גם משם יעופו עלינו קסאמים. ובכן, מדינת ישראל התמודדה עם טרור מאז הקמתה, והיישוב היהודי התמודד איתו עוד לפני כן. זהו איום, אך לא איום המאיים על צביונה של הארץ. סירוב להפרדות מן הפלסטינים, וסירוב להכיר בכך שהקמת מדינה פלסטינית, ובכך שלילת זכותם של הפלסטינים לזכויות אזרח בתוך ישראל, היא אינטרס ישראלי, יוביל לדבר אחד בלבד – מדינת אפרטהייד. כי מה האופציה השניה? איזה אפשרות יש לפתור את המצב הנוכחי? או הפרדה פוליטית, או איחוד פוליטי, שמשמעו ברור. אין אפשרות להחזיק מליון תושבים במעמד של אזרחים סוג ב', חסרי זכות הצבעה. הדבר כבר קיים עם 300 אלף ערביי מזרח ירושלים, המחזיקים במעמד של תושב קבע, שאינו יכול לבחור ולהיבחר. מדינה הקוראת לעצמה דמוקרטית אינה יכולה להמשיך במצב כזה לאורך זמן. במוקדם או במאוחר, היא תיאלץ לתת לאזרחים אלה זכות בחירה, אם מרצון ואם בכפיה מבחוץ. ובמצב כזה, דמותה של המדינה כמדינה יהודית תימחק.
