הבלוג של צחי

כפי שכתבתי קודם, המלחמה הקטנה שהיתה לנו פה לא נוהלה כמו שצריך לנהל מלחמה, אם בכלל. בשורה התחתונה, מטרות המלחמה לא הושגו בצורה מוחלטת, ורק העתיד יאמר אם חיזבאללה יפורק מנשקו ו/או יורחק מגבולנו. הנה כמה נקודות למחשבה, מקריאת העיתונים.

מצב איסטרטגי

הבעיה העיקרית כאן, היא שחיזבאללה, ובעקבותיו בשאר אסד ומחמוד אחמדיניג'אד, חשים, בצדק או שלא בצדק, שהם ניצחו. שהם הצליחו לעצור את המתקפה הישראלית. המצב הזה מסוכן, משום שהוא גורם להם לחשוב שהם יכולים לתקוף אותנו, ואסד כבר הצהיר שהוא עשוי לשקול זאת, בצורה זאת או אחרת (אולי בעזרת פעילות טרור לא פורמלית מגבול הגולן). מבחינה זאת, ההססנות ואי ההכרעה עוד עלולים לעלות לנו ביוקר, בכך שחיזבאללה יחדש את התקפותיו, ואולי תיפתח חזית נוספת בגולן. לכן אם זה יקרה, יש לפעול בצורה החלטית ומסיבית בפעם הבאה, על מנת לעקור כל נוכחות חיזבאללה מדרום לבנון. הקו של הליטאני הוא תצורה גיאוגרפית שקל להתייחס אליה, אבל הוא חסר משמעות. יש לפעול במרחק 20-30 ק"מ מגבול ישראל, בלי קשר לליטאני. במיוחד לאור זאת שליד אצבע הגליל מרחקו מהגבול הוא קילומטרים אחדים בלבד.

טנקים

רון בן ישי כתב שלדעתו אין מקום לטנקים בשטח בנוי כמו כפרי דרום לבנון, ויש להשתמש ברכבים משוריינים כמו הזאב. אני מבין קטן מאוד בשיריון, אז אצטט את יצחק בן ישראל, ראש מפא"ת לשעבר, שהתראיין רבות במהלך המלחמה. הוא אמר שבערך 30% מהטנקים שנפגעו, נחדרו, ורק בחצי מאלה שנחדרו (15% מסך הטנקים שנפגעו) היו הרוגים. בסך הכל, מתוך מאות טנקים שפעלו בשטח, אולי 20 הושמדו. קשה לי להאמין שנגיע לאחוזי עמידות כאלה עם רכב גלגלי כמו הזאב (שהוא בסופו של דבר שלדה של משאית פורד קלה שהרכיבו עליה מרכב פלדה).

בעיה נוספת היא שעדיין יש בשירות, ביחידות המילואים, טנקי מרכבה סימן 2. אלה טנקים די ישנים, שלא בוצע בהם שיפור מיגון כלשהו כבר זמן רב. יש לשקול שיפור המיגון של טנקים אלה לפני המלחמה הבאה.

ממה שראיתי בטלביזיה, לא הכניסו לתוך לבנון את נגמ"שי ה-M-113 המיושנים (מכונים גם "זלדה" או "ברדלס"). הגיע הזמן להשקיע את הכסף הדרוש בנגמשים כבדים חדשים, כמו למשל הנמ"ר, הבנוי על בסיס טנקי מרכבה סימן 1 שיצאו משירות.

ימ"חים

פשוט נדהמתי כאשר ראיתי בטלביזיה חיילים מתלוננים על כך שמצאו ימחים עם חוסרים, כי הוציאו ציוד לפעילות שוטפת. מחסן חירום, למי שלא קלט, מיועד לחירום. לא כרזרבה לפעילות בט"ש בשטחים. יש לוודא כי התקנים בימחים מלאים, ולקבוע שרק היחידה לה שייך הימ"ח רשאית להוציא ממנו ציוד. אחרת גם במלחמה הבאה נשמע תלונות של חיילים שלא היה להם ציוד לחימה בסיסי. בנוסף, יש לשאוף לכך שציוד הלחימה שיש בימחים יהיה קרוב ככל האפשר למה שיש לכוחות הסדירים, במיוחד ליחידות המילואים של הקו הראשון.

עמיר פרץ

אין ספק, הוא לא הבחירה הטובה ביותר לתפקיד שר הביטחון. אבל אני לא תולה בו את כל האשמה. לדעתי האשם העיקרי בתזזית בה נוהלה המלחמה הזאת הוא אולמרט. בעוד פרץ תמך בהצעות הצבא לכניסה מסיבית לתוך לבנון (כשאלה סוף סוף הגיעו), אולמרט לא הצליח לייצר מנהיגות שתשכנע את הממשלה שזה מה שצריך לעשות, אולי משום שלא חשב בעצמו שזה מה שצריך לעשות. התוצאה היא שבמקום מהלך צבאי מתגלגל ומתקדם, ראינו חיילים מקבלים פקודות סותרות שלוש פעמים ביום.

1701

אני היחיד ששם לב שזה המספר של האנטרפרייז?

they've set as up, and we fell for it. they knew qana has a symbolic meaning, after the 1996 incident, so they made sure we will fire on it again by firing dozens of rockets from there to israeli cities and towns, and just like they thought, we did. we should have at least publicly announce that it's a launch base, and that we intend to bomb it. sometimes i don't understand where is our brain.

מה הם מנסים לעשות בלבנון, אני לא מבין. עם כוח בסדר גודל של בקושי אוגדה אחת, אי אפשר לנצח. העובדה שעדיין משגרים קטיושות אל ישראל, בלי הפסקה ובלי ירידה בכמויות, אומרת שמשהו מאוד דפוק בדרך בה אנחנו פועלים שם. במקום להכניס את אוגדת המילואים שגוייסה, ולגייס עוד אוגדה או שתיים, הם משחקים במשחקי כבוד וסמליות, של "כיבוש בירת החיזבאללה בדרום". את מי זה מעניין? מה שצריך זה לא "להראות להם", אלא לפרק אותם. אם אנחנו רוצים שיכנס כוח בינלאומי שימנע את כניסת החיזבאללה יום אחרי שנצא משם, צריך לדאוג שהחיזבאללה יהיה מפורק עד אז, כי אף אחד אחר לא ילחם בו בשבילנו. כל כוח שיכנס צריך לקבל שטח נקי מחיזבאללה. וכדי לעשות את זה, אין ברירה. צריך להילחם, ולא לחשוש מנפילת חיילים. אם רוצים להילחם בחיזבאללה, צריך להבין שגם יהרגו חיילים, כדי

לאחר שרב"ט שליט נחטף לפני יומיים, הגבנו לאט מדי. ניסינו להשתמש בצינורות דיפלומטיים כדי לשחרר אותו, ורק לפני שבוע התחלנו להשתמש בכוח כדי לשכנע את החמאס לשחרר אותו, אך לא במספיק כוח. הרגנו 30-40 מחבלים (באופן מעניין, הרמטכ"ל התגאה בהרג של יותר מחבלים ממה שהודו הפלסטינים, בעוד בדר"כ המצב הפוך) ויצאנו. זה בקושי מגרד את החמאס, ולא מרשים אותם. עד שלא ניכנס לכל פינה בעזה, ונהרוג מאות מחבלים, כך שהחמאס יתמוטט כאירגון, החמאס לא יפסיק לפעול. כן, יכולים למות לנו חיילים. כן, זה יסכן את חייו של גלעד שליט. אבל זה יכול, אולי, להבטיח לנו כמה שנים של שקט, וחופש פעולה גדול יותר בתוך עזה במקרה ששוב יצא טרור מעזה. אולמרט צריך להפסיק לחשוב מה יגידו הגויים, ולהתחיל לחשוב מה יעשו היהודים.

כהערת שוליים, נראה לי שהעם הפלסטיני נתקע במצב של התקוממות, או "התנגדות" כפי שהם קוראים לזה. אחרי שיצאנו מעזה, במקום לפתור את הבעיות שנותרו במעברים ובעיות אחרות בדרך של משא ומתן, כי אלה דברים פתירים לגמרי, הם ממשיכים לייצר טרור, ממשיכים לירות קסאמים, וממשיכים לחפור מנהרות, כאילו אין מחר. כאילו הם קמים בבוקר, אין עבודה, אין מה לעשות, אז בוא נירה כמה קסאמים על שדרות. עד שהם לא יקבלו מכה רצינית על הראש, ויבינו שהמשך דרך הפעולה הזאת פוגע באינטרסים שלהם, הם כניראה ימשיכו בכך.

עכשיו, נחטפו שני חיילים בלבנון. הסיבה לכך היא, שהחיזבאללה יושב על גבול ישראל ונהנה מחופש פעולה מלא. איננו יכולים להמשיך להסכים למצב הזה. מעבר לפעולה הנוכחית (הדיווחים האחרונים, בעת כתיבת שורות אלה, הם שמגוייסת אוגדת מילואים), יש למנוע את התבססות החיזבאללה על גבול ישראל. יש לתקוף באופן קבוע את המוצבים שהוא מחזיק, עד שיהפכו לאבק. יש לפגוע באופן קבוע בכל כוח חיזבאללה המזוהה בשטח. פגיעת קטיושות בעומק ישראל צריכה להיענות בפגיעה קשה בעומק לבנון, בתשתיות אזרחיות וצבאיות.

במקביל, יש לפגוע במטרות בסוריה, ולהגדיל באופן משמעותי את כוחות הקרקע בגבול סוריה, כדי להבהיר להם שאנו רואים בהם אחראים. אפשר למשל להשמיד את שדה התעופה בדמשק, ממנו מגיעות הקטיושות מאיראן לישראל. אפשר לפגוע בכביש בירות דמשק, או בכל מטרה אחרת.

הגיע הזמן שנבהיר לשכנינו, שאפשר לתת לנו סטירה אחת, אבל הסטירה השניה תיענה באגרוף בבטן.