in response to the recent resent expressed by some mulsims about the mohammed cartoons, a web site was set up where everyone can submit their own views about mohammed, in graphics. have fun!
ארכיון פוסטים עם התג "islam"
anyone wants to draw mohammed?
יום שישי, 24 בפברואר, 2006
your life or your honor, or both.
יום שבת, 18 בפברואר, 2006so far nearly 30 people were killed in riots following the mohhamed cartoons posted at Jyllands-Posten. is it worth it? is the honor of the "prophet" worth the lives of so many people? further more, i am certain that these riots are completely avoidable. remember, they started only now, after some good souls in denmark made sure they reach the right people in the arab world. they were first published in september, and a month later in the egyptian al-fager, in the heart of the arab world, without a hitch. the only conclusion is that these riots started by people, probably governments, who wanted to divert public attension from their own doings. and from there, it continued to roll without control. these are the people the muslims should be angry about, people who brought the death of dozens of muslims, and not some small paper in denmark nobody would have heard about if it wasn't for all of this.
on the other side, it's good to see these riots. the lack of any tollerance to criticism or freedom of speech in the muslim culture expresses very well the difference between the western civilisation and the arab one, and show why these two can't co-exist peacefully. the increasing number of muslims in europe will eventually lead to some kind of explosion, as long as the arabs keep their heritage. at some point, europe will have to decide, if it becomes an extension of the middle east, where women are murdered if they date someone without their brother's permission, or keep their heritage, which brought them to be part of the most technologically advanced civilisation.
מוות לחירות
יום שלישי, 7 בפברואר, 2006י' גורביץ, שאני חושד שהוא יוסי גורביץ שכותב לפעמים בנענע , פרסם את הטוקבק הבא בתגובה למאמרה של עירית לינור , בו היא מסבירה מדוע "גן עדן עכשיו" לא ראוי לאוסקר:
רצוי לשים לב לברית המוזרה שנוצרה בין הקנאים שבמוסלמים ובין הפוסט-מודרניסטים. האנשים האמונים על הטענה שאין הבדל מוסרי בין תרבויות, מתייצבים מיד לצד האיסלמיסטים, במחאה על פגיעה ברגשותיהם של כורתי הדגדגן, האנסים על פי דין, עורפי העיתונאים, מפיצי ה"פרוטוקולים של זקני ציון" ומחנכיהם של המחבלים המתאבדים. אמונים על שיטתו של אלילם מישל פוקו, ששיבח את משטר חומייני עם הקמתו. מאמריו של פוקו על המהפכה החומייניסטית, מעניין לציין, הם היחידים שלא תורגמו לעברית. הם מנסים להסביר לנו שאיום בפצצה הוא צורת מחאה. האנשים שמבחינתם ג`ורג` בוש גרוע מאוסמה בן לאדן יזעקו חמס אם, בשל לחץ, יסיר מוזיאון "יצירת אמנות" המציגה את הבתולה מאריה כשהיא מרוחה בצואת פילים. אבל יאמרו לנו שאנחנו "צריכים להתחשב ברגשותיהם" של שונאי החירות. אז זהו, שלא. החירות כוללת את הזכות לפגוע. אחרת, לא היו לנו כתבי וולטר, שפגעו בהמוני מאמינים נוצרים; כתבי פיין, שפגעו בהמוני תומכי העריצות; וכל מורי הדרך מן החשיכה של האבסולוטיות פגעו, בדרך זו או אחרת, באמיתות המקובלות לפני כ-17 שנים הוציא האייטולה חומייני, זמן קצר לפני התפגרותו, פסק דין המורה על רציחתו של הסופר סלמן רושדי, והציב פרס של שלושה מיליוני דולרים על ראשו. עשרות בני אדם נהרגו במהומות שפרצו בשל כך; שלושה ממפיצי ספרו של רושדי הותקפו, ושניים מהם נרצחו. המערב שתק. החוגים הפוסט-מודרניים שתקו. קל יותר היה לכנות את תוקפי הברבריות הזו "קולוניאליסטים" או "גזענים".
והפחד משחית. דברים ברורים הופכים למעורפלים. הסערה האחרונה פיזרה את הערפל: המוסלמי שאיים לפוצץ את משרדי היילנדס-פוסטן בשל האיסלם, הוכיח שמי שצייר את מוחמד כעוטה פצצה צדק. מוחמד בווירי, שרצח את הבמאי תיאו ואן גוך בשל סרטו "כניעה", על מצב הנשים באיסלם, הצדיק את הקריקטוריסט שצייר את מוחמד האוחז בנשים כבולות. מפיצי הקריקטורות הדנים הזכירו לנו את האמת: שהאיסלם המודרני מושחת ורקוב עד היסוד; שהאלימות היא הכלי הראשון שלו; שעם ברברים אין ברית, רק הפסקת אש.
מבהיל היה לעקוב אחרי הבלוגרים הערבים בימים האחרונים: הם התחננו "כלום אינכם מבינים?". האנשים החיים תחת משטר עריצות ואימה מבינים היטב את המשמעות של הקריאה הצלולה הזו. האנשים הנאבקים על כל פיסת חירות כעל מים במדבר, מבינים היטב את מה שאנו, הרוויים בחירות, כבר שכחנו: שחופש הדיבור הוא סיבה טובה מאד למלחמה, סיבה טובה מאד למסור עליה את הנפש.
"מוות לחירות" זעקו המפגינים בלונדון. מוות, מוות, מוות: תרבות המוות מול תרבות החיים. מעולם לא הוצבו הדברים בצורה ברורה כל כך. אבל הפוסט-מודרניסטים התרגלו כל כך לערפל, עד שאין הם מבחינים באור הבוהק של האמת. לנין קרא לאנשים כאלה "אידיוטים מועילים": הם מעמעמים את הזוועות, מרככים את התועבה, מרגילים אותנו לחשוב שתרבות המוות היא, בעצם, זהה לתרבות החיים ? והופכים עצמם למשרתים הראשונים במעלה של העריצות החדשה.