הבלוג של צחי

בסך הכל גוייסו שתי חטיבות חי"ר, ככל שיכולתי לראות – החטיבה שלנו, וחטיבת "הנגב", שמורכבת בעיקר מיוצאי גבעתי. בכל זאת, צה"ל נקלע לקשיים משמעותיים באיכסון שלנו, ובשלבים שונים שוכנו באוהלים קפואים מחוץ לצאלים, או בימ"ח שלנו, שכלל לא ערוך לקלוט חיילים, אז ישנו בסככות של רכבים. עד שקיבלנו שקי שינה אזרחיים, היה לא נעים בכלל לישון ככה.

חוויה סוריאליסטית

כל מלחמה היא הזדמנות לצבור חווייה סוריאליסטית. כקשר בנגמ"ש הפיקוד של הגדוד, הוצבתי עם שאר צוות הנגמ"ש על גבול הרצועה, בעוד שאר הגדוד נכנס לרצועה, כדי לשחרר חיילים של גבעתי. באופן טבעי, בתנאי שדה, גם השירותים הם שירותי שדה. זה בהחלט היה יוצא דופן, לכרוע בין העצים, בעודי מרוקן את מעי, ומולי עפים פגזים וקליעים אחרים המשאירים אחריהם פסים בוהקים במרחק כמה מאות מטרים ממני.

הברחות

המבצע הופסק לפני שנקבע מנגנון כלשהו להפסקת ההברחות של אמצעי לחימה מתחת לגבול עזה-מצריים. מייד בתום הלחימה, ואולי אפילו לפני כן, התחילו לשקם את המנהרות שהופצצו ולחדש את ההברחות. בצורה הזאת, זה רק עניין של זמן עד ששוב יעופו טילים ופצמ"רים על יישובים ישראליים, וכל המבצע הזה יהפוך לחסר משמעות. ייתכן שהיה מקום לתפוס גם את דרום הרצועה, או לפחות לא לסגת לפני שנמצא לנושא הזה פתרון.

תרומות

המבצע הזה היה אחד הנתמכים ביותר על ידי אזרחי המדינה. התמיכה הזאת התבטאה, בצד של החיילים, בכמויות ענקיות של תרומות שהתקבלו בבסיסים. הרבה מאוד חטיפים וממתקים, וגם פריטי ביגוד חם מכל הסוגים – אני חזרתי מהמלחמה הזאת עם שני זוגות גרביים, שתי גופיות ארוכות, שני מחממי צוואר, שני זוגות של כפפות – אחד מהם של כפפות קטומות אצבעות, ושק שינה שווה במיוחד, שהציל אותנו מקפיאה בלילות. ואולי עוד שני קילו מעודף קלוריות.

לא צריך Second Life

כשאני מתגייס למילואים, אני מרגיש שאני עובר לעולם אחר. בגדים אחרים, נשק מכביד על הכתף, תנאי שדה גם בבסיס הכי מסודר, עבודה מסוג אחר לגמרי ממה שאני עושה בדר"כ, אנשים אחרים, הרבה שעות בשמש או בקור במקום במשרד הממוזג. בקיצור, כשעושים מילואים לא צריך עולמות וירטואליים.

אחרי יותר מחודש של צבא בזמן כל כך קצר, אני חושב שאני לא רוצה לראות צבא יותר לפחות לשנה הקרובה.

לגלעד שליט אין אישה או ילדים. המדינה עוד לא השקיעה בו השכלה גבוהה. הוא חייל בצה"ל, ואפילו חייל לוחם, שמוות במהלך מילוי תפקידו הוא אופציה לא בלתי אפשרית. אני מניח שלשב"כ יש ידע לא רע על מיקומו המדוייק, בהתחשב בפריסת המודיעין שהסתברה כאשר חוסל השייך אחמד יאסין, ומייד לאחר מכן חוסל יורשו ד"ר עבד אל עזיז אל רנטיסי. לכן לדעתי, בהינתן המודיעין, יש לבצע פעולת חילוץ צבאית להחזרת גלעד שליט לישראל. והיה וכמו במקרה נחשון וקסמן, הוא יהרג במהלך הפעולה, נעשה לו הלווייה צבאית יפה.

לא ייתכן שמדינה שלמה תוחזק כבת ערובה לשחרור של חייל אחד שאינו חשוב למערכת ככלל. החזרת מאות מחבלים תמורתו רק תסכן את בטחונם של האזרחים, ותהווה מחיר בלתי מתקבל על הדעת. שחרור מחבלים יסכן את חייהם של אזרחים במידה רבה רבה יותר מהסיכון שנשקף לחייו של חייל אחד בודד.

כמובן שבפעולה כזאת יש סכנה לחייהם של החיילים המחלצים, אך חשבונאות של חיים אינה רלוונטית כאן. כל פעולה צבאית כרוכה בסיכון חיי אדם, אך בכל מלחמה חיילים נשלחים לבצע משימות שידוע שהסיכון בהן רב, אך אם לא תבוצענה הסיכון יהיה רב יותר. כמו במקרה זה – כאשר אי ביצוע הפעולה ידרוש שחרור מחבלים שיהיה מסוכן עוד יותר.

יתרון נוסף שיצמח מפעולה כזאת הוא להבהיר לחמאס ולגורמים אחרים באיזור, שחטיפת חיילים או אזרחים תוביל לדבר אחד בלבד – לערבים מתים. כלומר, פעולה מן הסוג הזה אינה משתלמת, היא לא תביא לשחרור מחבלים כי לא יתנהל משא ומתן ל"החלפת שבויים", ותגרום רק לפעולות צבאיות כנגד החוטפים. אמנם אירגוני הטרור הערבים מעולם לא הצטיינו בהסקת מסקנות הגיונית, אך יש לשער שאת הלקח הזה הם ילמדו, ויחדלו מן השימוש בחטיפות.