יש סיפורים שמוטב פשוט לספר אותם, בלי הקדמות. ובכן, מעשה שהיה כך היה.
אני עולה כהרגלי בבוקר על האוטובוס לעבודה, ולפני עולה גברת אחת, בגיל העמידה++. בעוד היא עוברת במעבר, היא כניראה פגעה בטעות ביד של אחת הנוסעות. בלי לחשוב פעמיים, הנוסעת הנפגעת החטיפה לגברת מכה בחזרה, בתוספת כמה צעקות בסגנון "את לא רואה מה את עושה?" הנוסעת המוכה והמופתעת שאלה למה היא מרביצה לה, והתשובה היתה "את קיבצ'ת לי את היד!". הגברת התעקשה שהיא לא נגעה בה, מחתה על המכה, אך אחרי ויכוח קצר המשיכה והתיישבה. מרוב הפתעה, גם אני אמרתי לנוסעת המחטיפה "מה את מרביצה לה? את חושבת שהיא עשתה את זה בכוונה?" לתומי חשבתי שמדובר פשוט באישה אלימה, עם אגו מפותח מדי, וחשבתי שצריך להעמיד אותה במקומה.
בהמשך הנסיעה הנוסעת המכה לא הסירה את מבטה מהמקבצ'צ'ת, במה שבטח נראה לה כמו מבט מפחיד במיוחד. אולי הוא באמת הפחיד אותה, במיוחד אחרי שהמרביצה התקדמה כמה מושבים כדי לשבת בדיוק מולה, עדיין בוהה בה במבט מזרה אימה, שאותי די שיעשע.
בשלב מסוים הגברת המוכה ירדה מהאוטובוס, והמכה עקבה אחריה במבטה ובדקה לאן היא הולכת. ציינתי לפני שכאשר אני ארד, ליתר ביטחון אלך בכיוון שונה מהכיוון הישיר לעבודה. לאחר כמה מבטי אימה שכאלה שהיא שלחה גם אלי, שנענו בחיוך דק ומשועשע, נראה שהיא נרגעה ונמנמה קצת.
כאשר ירדתי מהאוטובוס, הלכתי בכיוון הפוך לכיוון הרגיל, אך נעצרתי מאחורי תחנת טוטו שהסתירה אותי מהאוטובוס, בתקווה שזה יספיק עד שהאוטובוס יעזוב. לפתע הופיעה מולי הגברת, והתחילה לפתוח את הפה. ציינתי לפני שכישורי ההתחמקות ממעקב שלי דורשים שיפור. כפי שציפיתי, היא התחילה לצעוק "מה אתה מתערב?" עניתי "מה את מרביצה לאנשים שאת לא מכירה?" והיא ענתה "מאיפה אתה יודע שאני לא מכירה אותה?" אז שאלתי, "את מכירה אותה? ראית אותה קודם בחיים שלך?"
על כך היא ענתה, "הם רודפים אחרי! אני לא פסיכית!" "הבנתי", עניתי. "את לא פסיכית", והמשכתי בדרכי העקיפה לעבודה.
ועל זה נאמר, זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך!