לא ניצחנו

כפי שכתבתי קודם, המלחמה הקטנה שהיתה לנו פה לא נוהלה כמו שצריך לנהל מלחמה, אם בכלל. בשורה התחתונה, מטרות המלחמה לא הושגו בצורה מוחלטת, ורק העתיד יאמר אם חיזבאללה יפורק מנשקו ו/או יורחק מגבולנו. הנה כמה נקודות למחשבה, מקריאת העיתונים.

מצב איסטרטגי

הבעיה העיקרית כאן, היא שחיזבאללה, ובעקבותיו בשאר אסד ומחמוד אחמדיניג'אד, חשים, בצדק או שלא בצדק, שהם ניצחו. שהם הצליחו לעצור את המתקפה הישראלית. המצב הזה מסוכן, משום שהוא גורם להם לחשוב שהם יכולים לתקוף אותנו, ואסד כבר הצהיר שהוא עשוי לשקול זאת, בצורה זאת או אחרת (אולי בעזרת פעילות טרור לא פורמלית מגבול הגולן). מבחינה זאת, ההססנות ואי ההכרעה עוד עלולים לעלות לנו ביוקר, בכך שחיזבאללה יחדש את התקפותיו, ואולי תיפתח חזית נוספת בגולן. לכן אם זה יקרה, יש לפעול בצורה החלטית ומסיבית בפעם הבאה, על מנת לעקור כל נוכחות חיזבאללה מדרום לבנון. הקו של הליטאני הוא תצורה גיאוגרפית שקל להתייחס אליה, אבל הוא חסר משמעות. יש לפעול במרחק 20-30 ק"מ מגבול ישראל, בלי קשר לליטאני. במיוחד לאור זאת שליד אצבע הגליל מרחקו מהגבול הוא קילומטרים אחדים בלבד.

טנקים

רון בן ישי כתב שלדעתו אין מקום לטנקים בשטח בנוי כמו כפרי דרום לבנון, ויש להשתמש ברכבים משוריינים כמו הזאב. אני מבין קטן מאוד בשיריון, אז אצטט את יצחק בן ישראל, ראש מפא"ת לשעבר, שהתראיין רבות במהלך המלחמה. הוא אמר שבערך 30% מהטנקים שנפגעו, נחדרו, ורק בחצי מאלה שנחדרו (15% מסך הטנקים שנפגעו) היו הרוגים. בסך הכל, מתוך מאות טנקים שפעלו בשטח, אולי 20 הושמדו. קשה לי להאמין שנגיע לאחוזי עמידות כאלה עם רכב גלגלי כמו הזאב (שהוא בסופו של דבר שלדה של משאית פורד קלה שהרכיבו עליה מרכב פלדה).

בעיה נוספת היא שעדיין יש בשירות, ביחידות המילואים, טנקי מרכבה סימן 2. אלה טנקים די ישנים, שלא בוצע בהם שיפור מיגון כלשהו כבר זמן רב. יש לשקול שיפור המיגון של טנקים אלה לפני המלחמה הבאה.

ממה שראיתי בטלביזיה, לא הכניסו לתוך לבנון את נגמ"שי ה-M-113 המיושנים (מכונים גם "זלדה" או "ברדלס"). הגיע הזמן להשקיע את הכסף הדרוש בנגמשים כבדים חדשים, כמו למשל הנמ"ר, הבנוי על בסיס טנקי מרכבה סימן 1 שיצאו משירות.

ימ"חים

פשוט נדהמתי כאשר ראיתי בטלביזיה חיילים מתלוננים על כך שמצאו ימחים עם חוסרים, כי הוציאו ציוד לפעילות שוטפת. מחסן חירום, למי שלא קלט, מיועד לחירום. לא כרזרבה לפעילות בט"ש בשטחים. יש לוודא כי התקנים בימחים מלאים, ולקבוע שרק היחידה לה שייך הימ"ח רשאית להוציא ממנו ציוד. אחרת גם במלחמה הבאה נשמע תלונות של חיילים שלא היה להם ציוד לחימה בסיסי. בנוסף, יש לשאוף לכך שציוד הלחימה שיש בימחים יהיה קרוב ככל האפשר למה שיש לכוחות הסדירים, במיוחד ליחידות המילואים של הקו הראשון.

עמיר פרץ

אין ספק, הוא לא הבחירה הטובה ביותר לתפקיד שר הביטחון. אבל אני לא תולה בו את כל האשמה. לדעתי האשם העיקרי בתזזית בה נוהלה המלחמה הזאת הוא אולמרט. בעוד פרץ תמך בהצעות הצבא לכניסה מסיבית לתוך לבנון (כשאלה סוף סוף הגיעו), אולמרט לא הצליח לייצר מנהיגות שתשכנע את הממשלה שזה מה שצריך לעשות, אולי משום שלא חשב בעצמו שזה מה שצריך לעשות. התוצאה היא שבמקום מהלך צבאי מתגלגל ומתקדם, ראינו חיילים מקבלים פקודות סותרות שלוש פעמים ביום.

1701

אני היחיד ששם לב שזה המספר של האנטרפרייז?

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה general,‏ עם התגים .‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WP-SpamFree by Pole Position Marketing