בתחילה, נראה היה שאבו מאזן מבין מה יותר חשוב עכשיו, ומסכים לדחות את הדיון בדו"ח גולדסטון בחצי שנה. ברור שלא ניתן לקדם את המו"מ עם ישראל, במידה שמו"מ כזה מתקיים בכלל, כאשר מצד שני הוא גם תובע ישראלים על פשעי מלחמה בהאג. אבל אז הופעלו עליו לחצים פוליטיים די גדולים, וכניראה שכושר ההנהגה שלו הגיע לקיצו, והוא נכנע. עכשיו גם הנציגים שלו דורשים להעביר את הדיון בדו"ח לטיפול מועצת הביטחון, ואולי בית הדין הבינלאומי בהאג. כניראה שעבור הפלסטינים, עדיף להיות צודק מלהיות חכם, עדיף להשיג "צדק" מלקבל מדינה. כניראה שהם יצטרכו לחכות עוד כמה שנים, עד שההליכים האלה יסתיימו, כדי לחדש את המו"מ על מדינה פלסטינית, שהיא המטרה העיקרית שלהם (או כך חשבתי).
בתחילה חשבתי, שישראל היתה צריכה לשתף פעולה עם הוועדה, כדי שגם הצד שלנו יישמע. אך כאשר שמעתי שגם משפטנים שאינם נחשבים כתומכי הממשלה הנוכחית, כמו פרופ' אמנון רובינשטיין ופרופ' אוריאל רייכמן סבורים ששיתוף פעולה לא היה משנה, הגעתי למסקנה שיתכן שאני טועה, ובכל מקרה הדו"ח היה מוטה כנגד ישראל.
מעניינת דרישת הוועדה "שהצדדים יחקרו את עצמם" כדי לבדוק כיצד הפרו את החוק הבינלאומי. אני מניח שבצד החמאסי החקירה תהיה קצרה: הם יגיעו למסקנה שהם פגעו באזרחים כי הם כיוונו היטב. הם השתמשו באזרחים כמגן אנושי כי אלה היו הפקודות. בכלל, לא ברור לי כיצד מצופה מאירגון טרור לבצע מן חקירה שכזו. הרי כל קיומו הוא הפרה של החוק הבינלאומי.
