ההבדל בין הצלחה לכישלון

ההבדל בין המקרה מהבוקר, בו נרצח פעוט בן שנה וחצי בידי יהודים (כנראה), לבין מקרים דומים בעבר, כמו המקרה הזה, הוא שהפעם הם הצליחו. אבל זאת לא הפעם הראשונה שיהודים ניסו לשרוף משפחה פלסטינית.

בקטגוריה טרור | להגיב

אני אבא

היום, יום שישי, 21 במרס 2014, י"ט אדר ב' תשע"ד, בשעה 702 בבוקר, נולדה בתי הבכורה.

שאלות נפוצות

  • ש: כמה היא שוקלת?
    ת: 3.250 ק"ג. פחות ממה שהוערך, לשמחת שרית.
  • ש: כמה זמן ארכה הלידה?
    ת: 17 – 19 שעות, תלוי איך סופרים.
  • ש: זה הרבה
    ת: כן
  • ש: איך שרית מרגישה?
    ת: די טוב, בהתחשב.
  • ש: איך התינוקת מרגישה?
    ת: נראית בסדר, די רגועה רוב הזמן.
  • ש: יש תמונות?
    ת: לא בפייסבוק. אבל תוכלו לבוא לבקר די בקרוב.

I'm a dad

For the benefit of my non-Hebrew speaking relatives, here's a translation:

Today, Friday, March 21st 2014, 19th Adar Bet 5774, on 7:02AM, my first child and daughter was born.

FAQ

  • Q: How much does she weight?
    A: 3.250kg
  • Q: How long did the delivery take?
    A: 17-19 hours, depends on how you count
  • Q: That's allot
    A: Right
  • Q: How does Sarit feels?
    A: Pretty good, considering.
  • Q: How does the baby feel?
    A: Looks OK, quite calm most of the time
  • Q: Got pictures?
    A: Not for Facebook. but you can come visit soon.
בקטגוריה general | להגיב

Obama is no Kennedy

1962. President John F. Kennedy finds out that the Soviet Union is deploying missiles in Cuba, it's communist ally, just off-shore of Florida. In a television address, he announces that the missiles must be removed, because they pose a threat to the national security of the United States, and he will not hesitate to use military force to neutralize them if necessary. After a 13 days standoff, Khrushchev stands down and removes the missiles from Cuba, while the US removed similar missiles it had previously deployed in Turkey.

Fast forward to 2014. Following a popular revolution which removed a Russian puppet president from Ukraine, Russian president Putin takes advantage of the chaos and invades Crimea, a Ukrainian territory, which was part of Russia until 1954, and within two weeks starts a formal, forced transfer of sovereignty over Crimea to Russia. American president Barak Obama condemns the act, declares sanctions on some Russian officials, but in practice, does nothing to remove the Russian forces from Crimea. no naval blockade, no symbolic military operation, no nothing.

When will Obama act? When Russia invades east Ukraine? When Russia invades a NATO member, like Poland or one of the Baltic countries? Or does he only know to talk allot?

בקטגוריה אובמה | להגיב

מק זה מגניב

ביום שישי האחרון זוגתי ואני נסענו לראשון, לחפש מיטה באחת מחנויות הרהיטים שם. בדרך עברנו במקרה ליד חנות של מטבחי סמל, ונכנסנו לראות מה קורה בשוק המטבחים. אף אחד לא התייחס אלינו, אבל הם כנראה שמו לב שאנחנו לא סוג האנשים שקונים שם בדרך כלל, ורק חיכו שנצא.

אחד הדברים שמשך את תשומת לבי הם מחשבי המק שעמדו על דלפקי המוכרים, עם מסך גדול וסמל התפוח זוהר בגבם. מעניין מאוד, חשבתי לעצמי. יש תוכנות עסקיות למק? או שהם הזמינו פיתוח תוכנה מיוחד עבורם? כנראה שיש שם מישהו שממש אוהב את המחשב הזה.

סיבוב נוסף בחנות הביא אותי אל מאחורי הדלפק וליד עוד שולחן של מוכרת נוספת, ואז נפתרה התעלומה: כל המחשבים האלה מתחברים ב-RDP למחשבי Windows XP, ובעצם מריצים Windows מרחוק! אבל חייבים להודות שמחשבי מק יקרים על השולחן מוסיפים הרבה לניחוח היוקרתי של החנות :)

בקטגוריה MS, מחשבים | להגיב

מלחמת העולם Z (הסרט)

כותרת הפוסט הזה היא "מלחמת העולם Z (הסרט)", כדי להבחין בין הסרט לבין ספר באותו שם, עליו הסרט לכאורה מבוסס. השבוע ראיתי את הסרט, ולפני מספר שבועות קראתי (שוב) את הספר, כדי לרענן את זכרוני, ואני יכול לומר בביטחון שיש בערך שתי נקודות השקה בין עלילת הספר לעלילת הסרט: ישראל, וספינת הפיקוד של האו"ם. מלבד זאת, מדובר בשתי עלילות שונות לחלוטין, שמתרחשות במקומות שונים לחלוטין, ואפילו הזומבים שונים לחלוטין.

לפני שאתם ממשיכים: אזהרה: אם עוד לא קראתם את הספר, או ראיתם את הסרט, הפוסט הזה עשוי להכיל ספויילרים.

הנה כמה נקודות בולטות שעולות בזכרוני:

  • הספר נכתב מנקודת ראותו של חוקר, אשר נשלח על ידי האו"ם 10 שנים לאחר תום המלחמה, כדי לכתוב דו"ח היסטורי מפורט על מאורעות המלחמה. אנחנו יודעים מעט מאוד על המספר, מלבד זאת שהוא עובד האו"ם. בסרט, החוקר נשלח בעיצומה של המלחמה, כדי למצוא את מקור המגפה ואולי גם פתרון. אנחנו גם יודעים שיש לו אישה ושני ילדים, ואת עיר מגוריו, ואיפה תפסה אותו המלחמה.
  • בספר, הפתרון למגפה הוא פשוט: נשק, והרבה. לכן זאת היתה מלחמה. גרזנים, אלות, לומים, ובשלב מסויים גם נשק חם בצורת רובים חצי אוטומטיים ותורת לחימה מסודרת, אשר הצליחה להביא להכחדת הזומבים באלפים. בסרט, מדינות מסויימות משתמשות בנשק כבד ושלל שיטות, בעוד הגיבור מוצא פיתרון מעולם הלוחמה הביולוגית.
  • בספר, מדינת ישראל היא היחידה המצליחה לעמוד בפני גלי הזומבים, בעוד מלחמת אזרחים קצרה פורצת בתוכה עקב החלטת הממשלה להכניס אל הארץ כל ערביי הסביבה שעוד שרדו. בסרט, חומות ההגנה שבנתה ישראל נפרצות על ידי הזומבים בעוד ערבים ויהודים שרים ביחד שירים. בסרט גם הגיבור מסתובב בירושלים עם סוכן המוסד וומברנד תוך כדי המלחמה, בעוד בספר המספר פוגש אותו לראיון, כאמור, 10 שנים לאחר תום המלחמה.
  • בספר המגפה פורצת ככל שאפשר להבין בסין או מרכז אסיה. בסרט, אולי משיקולים מסחריים, לא ברור בדיוק איפה היא פורצת. אולי בדרום קוריאה, אולי בהודו.
  • בספר, אזרחי צפון קוריאה נעלמו באופן מסתורי, וגם בעת הכנת הדו"ח לא ידוע מה עלה בגורלם ואין איש המעוניין להיכנס אל המדינה המסוגרת כדי לברר, מחשש למה שיפגוש שם. בסרט, נאמר לנו ששיניהם של כל אזרחי  צפון קוריאה נעקרו על ידי הממשלה, כדי למנוע נשיכה.
  • הזומבים בספר הם יצורים איטיים וגמלוניים, שאמנם אם הם יצליחו לכתר אותך אתה תהיה בצרה צרורה, אבל חוץ מזה קל מאוד לברוח מהם, כפי שמעיד אדם הרתוק לכיסא גלגלים, שאומר שאפילו הוא יכול לברוח מהם אם צריך. בסרט, הזומבים רצים כמו משוגעים וצריך להיות בכושר ממש טוב כדי להימלט מהם.
  • ככלל, הספר מגולל עלילה רחבת יריעה, המתנהלת בארבע יבשות ולאורך מספר שנים, מאז הסימנים הראשונים למגיפה ועד לניצחון הסופי. הסרט, לעומת זאת, מסתפק בשבוע אחד, בערך, בחייו של שליח האו"ם, בו הספיק לדלג בין שלוש מדינות.

כל זאת לא אומר שזה לא סרט טוב. זה סרט פעולה מותח וקצת מפחיד, שבהחלט ישאיר אותך צמוד למסך במשך כל השעתיים וקצת שלו. אבל הוא לא קשור לספר בכלום. אני ממליץ בחום לחפש את הספר בחנות הספרים החביבה עליכם, זה ספר מרתק.

בקטגוריה scifi | תגים , | תגובה אחת

Integrating Subversion into Visual Studio

Today I'd like to talk about integrating Subversion into Visual Studio. Subversion (commonly referred to in the abbreviation SVN) is a great source control management system, used by many open-source projects, as well as many small to medium companies. Since it's IDE agnostic, it doesn't have native integration into Visual Studio, or any other IDE for that matter, although many IDEs do support it directly (e.g. SharpDevelop, Eclipse). While the official client for SVN is a command line tool, most Windows developers use TortoiseSVN, which works as a Windows Explorer extension and provides an easy to use GUI for SVN. Still, it's not very comfortable to switch back and forth from Visual Studio to Windows Explorer all the time.

There are three options I'd like to talk about here:

  1. VisualSVN is a commercial tool, which costs $79 a seat (free for personal use or open-source projects, or if you're a Microsoft MVP), which integrates SVN into Visual Studio by using TortoiseSVN GUI from inside Visual Studio. When you commit ("check-in"), update ("get latest version") or view history, VisualSVN opens the respective TortoiseSVN dialog to do the job. This has the benefit of using the same familiar GUI both inside Visual Studio and outside of it. It also follows changes in the file system, such as if you move, rename or delete a file in Solution Explorer, and updates the Working Copy (that's an SVN term meaning your local SCM-controlled code) with the changes, so that you can easily commit these changes. It also has other nice features, like replacing the green bar at the edge of the code editor with it's own bars, which indicate changes made to the file since the last update, and not just since you last opened it. It can also easily jump from change to change in the file, using Ctrl + up/down arrow.
  2. Another option is AnkhSVN, a free and open-source project which recently received support from Microsoft, and is a full-featured client for SVN. I personally find it not as easy to use as TortoiseSVN. For example, its diff tool is much weaker (but you can configure it to just use TortoiseSVN's diff tool), and it's commit UI has a too-small text box to enter comments, plus it doesn't have a spell-checker and auto-complete code elements like TortoiseSVN does.
  3. The last option is for people who want TortoiseSVN in their Visual Studio, but can't use VisualSVN for some reason, e.g. it's too expensive or they have the Visual Studio Express edition, which doesn't allow plugins. Simply put, this option adds the calls to TortoiseSVN tools to Visual Studio as external tools, available from the Tools menu, and you can also create a toolbar with these tools for easy access.

My personal preference is for VisualSVN if possible, and a combination of AnkhSVN and TortoiseSVN external tools otherwise. This allows AnkhSVN follow and update file-system changes, while interaction with the SVN server is done with TortoiseSVN.

Back in 2007, a guy named Garry Bodsworth created a VBScript which automatically installs these external tools, together with some Visual Studio settings files which created a nice toolbar with icons. At the time, Visual Studio 2008 was the latest release, and those settings files have not been updated since. They may or may not work with later versions of Visual Studio. The VBScript does work, but only with commercial versions of Visual Studio. For some reason, the Express editions use a different registry key, so the script has to be modified to add the external tools to these editions.

I took the liberty to update the script, both to make it work with more recent versions of Visual Studio (which boils down to adding comments with the vesion numbers of recent vesions) and to make it work with the Express editions. I also improved it a bit, so that when you do a diff on the current file, the diff window will open scrolled to the current line in the code file. After running the script, the new tools will be available through the Tools menu of Visual Studio.You will still need to add a new custom toolbar and add them as buttons, if you wish.

here's a link to my version of the script.  If you can improve on Garry's original settings files, or verify that they work with recent versions of Visual Studio, I'd be happy to update this post about it.

בקטגוריה מחשבים, קוד פתוח, תוכנה | תגים , | להגיב

Ext JS is inherently wrong

Recently I changed my job and started working at a new place. I joined an already started web-based project, in which the  chosen client controls set is Ext JS. My previous experience has been with jQuery and jQuery UI, with some third-party controls where jQuery UI is lacking. The server side technology in both the new project and what I worked on in the previous place was ASP.NET MVC, Microsoft's latest offering for server side programming.

jQuery's philosophy, except for their "write less, do more" tag line, is that pages are written with HTML, and then enhanced with JavaScript. This gives several advantages, such as:

  1. The basic rendering of the page is quick, and done by the layout engine of the browser.
  2. Easy binding of form inputs to server data.
  3. If JavaScript is turned off, the page will still be mostly usable, although I am yet to see anyone who regularly browses the web without JavaScript, or any reason to do so.

So far I have about nearly two months worth of experience with Ext JS. With that, I get the feeling it's philosophy is more or less "write more, get about the same". With Ext JS, you don't write HTML at all. Somehow, the designers of this library have the notion of programming the UI with JavaScript, the same way you would construct the UI in a desktop application (well, at least until the appearance of XUL, XAML and similar declarative UI libraries). To that end, they've written an elaborate inheritance tree of JavaScript components which constructs the HTML dynamically through a series of JavaScript calls. This approach has some problems:

  1. Massive amounts of code need to be written by the developer, just to create basic controls. Every page must be accompanied with a matching JavaScript file which will construct the UI, or alternatively, the code can be embedded inside <script> tags in the page.
  2. Binding of controls to server side data is difficult at best. In particular, ASP.NET MVC has all these helper methods which create input controls with the data already in them. With Ext JS, these methods are useless, because Ext JS creates the controls by itself.
  3. Because the HTML is constructed dynamically with JavaScript, rich UI applications will easily get slow, and if the developer is not careful, will quickly hog the client memory and bring the machine to stand still.
  4. Without JavaScript, there is no page. Again, I have yet to see anyone turns off his JavaScript permanently, but it's usually considered bad design if you page fails totally without it.

Ext JS is not too complicated to understand. However, as a result of their complex inheritance model, just about every control has more than a hundred methods and a similar number of configuration options it inherited from five levels up the tree, which is impossible to master. Some of these methods are not even relevant, and are there just because some other sibling control might use them.

Like many popular JavaScript libraries today, Ext JS implements MVC in the client (well, sort of). This is something I really don't get. The UI is the View in the Model-View-Controller architecture. Why would I want an MVC inside the View layer? I think this overly complicates the application, without any real benefit. In any case, like I wrote, this is not unique to Ext JS.

And one more thing: jQuery has good support for ARIA accessibility information in its generated HTML. It seems like Ext JS is still lacking here.

We had to jump through loops to make Ext JS work with ASP.NET MVC. I personally believe constructing the page through JavaScript only is against the basic philosophy of the Web, and for that reason alone, I would recommend against using Ext JS for any project.

בקטגוריה general, מחשבים, תוכנה | תגים , , | להגיב

המשימה מאדים: הנעה

חלליות בלתי מאוישות המשוגרות כיום אל מאדים, עושות את הדרך בתוך כחצי שנה. הן מקבלות תנופה מטיל השיגור, ומנצלות את מסלולי מאדים וכדור הארץ, המקרבים אותם למרחק קטן יחסית (כ-10 דקות אור) פעם ב-26 חודשים. אך אלו חלליות קטנות יחסית, שמשקלן כ-500 קילוגרם, וניתן להאיץ אותן עם טיל לא מאוד גדול. חללית שתישא בני אדם אל מאדים, תהיה הרבה יותר גדולה, וכנראה תשקול כמה עשרות טונות לכל הפחות. טיל בטכנולוגיה הקיימת שיוכל להאיץ חללית בגודל כזה יהיה צריך להיות מאוד גדול, אולי גדול יותר מכל מה שיש כיום. לשם השוואה, מעבורת החלל שוקלת כמאה טונות, וברשות הרוסים יש טיל (אנרגיה) המסוגל להרים למסלול נמוך משקל דומה. ועוצמה דומה תידרש כדי להאט את החללית כאשר תגיע אל מאדים – חללית בגודל כזה לא ניתן יהיה להאט על ידי חיכוך באטמוספרת המאדים, כפי שנעשה כיום עם חלליות בלתי מאוישות. הדבר ידרוש כמובן כמויות עצומות של דלק, שגם לו עצמו יש משקל שיהיה צורך לקחת בחשבון.

הפתרון המסתמן הוא טכנולוגיה חדשה, הנמצאת כיום בפיתוח, של רקטה גרעינית. מדובר ברקטה רגילה, המציתה דלק באמצעות אספקת חמצן ונדחפת על ידי גזי הבעירה הנפלטים מאחור. אלא שבנוסף לאנרגיה המשוחררת בתהליך הבעירה של הדלק, גזי הפליטה עוברים גם סביב כור גרעיני, המחמם אותם עוד יותר, וגורם להם להיפלט בלחץ גבוה יותר משהיו נפלטים כרגיל. בשיטה זו, ניתן להפיק יותר כוח דחף מאותה כמות של דלק רקטי, ולחסוך מאוד בכמויות הדלק הדרושות כדי להניע חללית כה גדולה.

טכנולוגיה נוספת, הנמצאת כיום בשלבים מתקדמים של פיתוח, הוא מנוע VASIMR. וזימר משתמש בגלי רדיו כדי ליינן ולהלהיט דלק, ובשדות מגנטיים כדי להאיץ את הפלזמה הנוצרת דרך פתח הפליטה. שיטת הפעולה הזאת מאפשרת לו ליצור כוח דחף גבוה יחסית לכמות הדלק הנצרכת.

כתוצאה מן החיסכון, ניתן יהיה גם להפעיל את המנוע באופן קבוע, ולא רק בשלב השיגור כפי שנעשה בחלליות בלתי מאוישות (ואף מאוישות) כיום. במקום להשיג מהירות גבוהה בהתחלה, מאיצים את החללית בקצב נמוך יותר אך לאורך זמן. באמצע הדרך, כמובן, יהיה צורך להפוך את החללית ולהתחיל לאבד את המהירות שנצברה בחצי הראשון. התאוצה הקבועה הזאת תיצור בתוך החללית אפקט של כוח משיכה מלאכותי, בדומה לכוח שמרגישים כאשר עומדים בתוך מעלית המאיצה כלפי מעלה. דבר זה עשוי להקטין מאוד את ההשפעות של חוסר כבידה על גוף האדם, הגורמות לבעיות בריאותיות שונות כיום לאסטרונאוטים השוהים תקופות ארוכות בתחנת החלל הבינלאומית. זה גם יאפשר להם להסתגל לכוח המשיכה החלש יחסית של מאדים (כשליש מכוח המשיכה של כדור הארץ).

רוב הטילים המשוגרים כיום לחלל מתבססים על מנועי מימן-חמצן. מנועים אלה מציתים מימן נוזלי בעזרת חמצן נוזלי, והגזים הנוצרים בתהליך הבעירה נפלטים מקצה הטיל, ודוחפים אותו למעלה. מימן הוא דלק בעל כמות אנרגיה רבה יחסית למשקלו, ולכן הוא נוח לשימוש זה. זאת, למרות שיש צורך לקרר אותו ואת החמצן לטמפרטורות נמוכות ביותר, כדי להביאם למצב נוזלי. אך חללית אל המאדים, שתצטרך גם להחזיר את נוסעיה הביתה, לא תוכל להשתמש בו, משום שיהיה קשה לייצר מימן נוזלי על פני המאדים, ובלתי אפשרי לשאת את המימן הדרוש עם החללית מכדור הארץ, בגלל העומס שיצור המשקל הרב. המטען הנוסף יצריך הגדלה של כמות הדלק, רק כדי לשאת את הדלק שישמש לחזרה לכדור הארץ. לכן, עדיף להשתמש בדלק שניתן למצוא על המאדים. למשל, מתאן. תהליך כימי הידוע בשם תגובת סבטייה יכול ליצור ריאקציה בין כמות קטנה של מימן, שיובא מכדור הארץ, לפחמן דו-חמצני, המרכיב 95% מאטמוספירת מאדים, ליצירת מתאן ומים. את המים ניתן לפרק שוב לחמצן, שייאגר עבור האסטרונאוטים, ומימן, שישמש ליצירת עוד מתאן.

בקטגוריה mars, space | להגיב

המשימה מאדים: החללית

חללית שתוכל לשאת ארבעה או שישה אנשי צוות אל מאדים צריכה להיות גדולה למדי. אם נצופף את האסטרונאוטים במרחב קטן מדי במשך מספר חודשים, מתחים יעלו מיד. אדם צריך גם מקום פרטי, בו יוכל להתנתק משאר אנשי הצוות ולהיות עם עצמו.

נבחן את החלקים העיקריים בחללית כזאת. חלק אחד יהיה גשר הפיקוד. חלק זה יכיל את כל מערכות השליטה על הניווט, ובקרה על מערכות החללית השונות. לכאן יגיעו התרעות על תקלות טכניות, מידע על מיקום החללית במרחב, ומכאן יוכל הטייס לשלוט על החללית. לא אתיימר לתאר בדיוק את עיצוב הגשר, משום שלא ניתן לדעת כיום מה יהיו הטכנולוגיות שיעמדו לרשותנו בעוד 15 שנה או יותר, כאשר יוחל בתכנונה של החללית שלנו. אך ככלל, ברור שהוא צריך להיות פשוט ואינטואיטיבי להפעלה ככל האפשר, כדי שגם בזמן חירום ניתן יהיה לבצע את הפעולות הנדרשות בקלות ובמהירות.

חלק נוסף יכלול את המגורים. כאמור, הצוות יורכב משניים או שלושה זוגות של גברים ונשים, ולכן המגורים יתוכננו בהתאם, עם תאי שינה זוגיים שיאפשרו פרטיות. כפי שנראה בפוסט אודות ההנעה, ניתן יהיה לקיים בחללית כוח משיכה חלש, ולכן גם מקלחות ראויות לשמן, מבלי לחשוש לטיפות מים מרחפות ללא שליטה (למען האמת, גם בלי כוח משיכה ניתן לתכנן מקלחת, בה זרם אויר ידאג לזרימה של המים בכיוון הרצוי). רצוי שאזור המגורים יכלול גם אמצעי בידור, בהם יוכל הצוות להשתמש כדי להסיח את דעתו מן השגרה היומיומית – סרטים, ספרים, משחקים, וכדומה.

עוד חלק בחללית יכלול את מערכות קיום החיים. מערכות אלה יכללו מספר רכיבים: תחילה, יש למחזר מים מתוך הלחות באויר (שמקורה בהבל הפה ובזיעה שמתנדפת מן הגוף) ומתוך שתן, בחזרה למצב ניתן לשתיה. דבר זה נעשה כיום בתחנת החלל הבינלאומית. באופן דומה, יש למחזר את האויר, ולייצר חמצן חדש מתוך הפחמן הדו-חמצני הנפלט בתהליך הנשימה. ייתכן שלצורך כך יעשה שימוש בצמחיה, אם כי זו דורשת משאבים משל עצמה – מים, גינון וכדומה.

חדר המנועים יאפשר גישה ישירה אל מערכת ההנעה של החללית, על מנת לתקן תקלות שבוודאי יהיו. ייתכן שהמנועים יופרדו מעיקר החללית מטעמי בטיחות, באופן שניתן יהיה להשליך אותם במקרה של תקלה קטסטרופלית. בכל מקרה, יש לקחת בחשבון את האפשרות שיהיה צורך לבצע עבודות תחזוקה, ולבנות את החללית באופן שניתן יהיה לבצע אותן בצורה הקלה ביותר.

ניתן להרכיב מודולים אלה ומודולים נוספים בשורה ארוכה זה אחר זה, עם שלד חיצוני שייתן להם חוזק מבני, בצורה דומה למה שנעשה כיום בתחנת החלל הבינלאומית, המורכבת גם היא ממודולים ששוגרו בנפרד והורכבו בחלל.

כמובן שיש לכלול בכל מודול גם חלונות שיאפשרו תצפית החוצה. אמנם רוב הדרך הנוף לא ישתנה הרבה, אך הדבר יפחית את התחושה הקלאוסטרופובית שעלולה לצוץ משהיה ארוכה במקום סגור כמו חללית. מראה המאדים המתקרב בשלבים האחרונים של המסע בוודאי ירומם את רוחם של האסטרונאוטים, שיוכלו להתחיל לחשוב על יציאה מן החללית אל פני השטח של הכוכב השומם.

בשבוע הבא נתעכב יותר על מערכת ההנעה של החללית למאדים.

בקטגוריה mars, space | להגיב

המשימה מאדים: הצוות

זהו פוסט ראשון בסדרה של פוסטים שידונו במה שאנחנו כבר יודעים על מה שנדרש כדי להשלים משימה מאוישת לכוכב הלכת השכן שלנו, מאדים.

אולי תחילה כמה מילים על הסיבה שבגללה אנחנו בכלל צריכים להגיע אל מאדים. מספר חלליות רובוטיות נשלחו במהלך השנים אל המאדים, בהצלחה רבה יותר או פחות, ושידרו בחזרה מידע בעל ערך מדעי רב. יש הטוענים כי די בכך, ואין סיבה לסכן חיי אדם, ולהוציא כמויות אדירות של כספים, כדי לשלוח חללית מאוישת לכוכב אחר. לדעתי הם טועים, משתי סיבות עיקריות:

הראשונה היא שכמות המידע שיכול להשיג מדען על הקרקע גדולה לעין שיעור מכמות המידע שיכול להשיג כל רובוט. תהליך העבודה של רובוט הוא בערך כזה: הרובוט מצלם חלקת קרקע, ושולח את התמונה אל כדור הארץ. לאחר 10 דקות במקרה הטוב, או 30 דקות במקרה הפחות טוב, התמונה מגיעה אל כדור הארץ (מהירות השידור מוגבלת על ידי מהירות האור). כאן היא מפוענחת, צוות הקרקע מחליט אם הקרקע מעניינת, ואם כן, בונה סדרת פקודות (גם כן תהליך האורך זמן מסוים) ושולח אותן אל הרובוט. לאחר עוד 10 עד 30 דקות הפקודות מגיעות אל הרובוט, ומבוצעות. תוצאות הבדיקה נשמרות בזיכרון הרובוט, ונשלחות אל כדור הארץ בדרך כלל ביחד עם תוצאות כל הבדיקות והמידע האחר שנאסף באותו יום, לאחר מספר שעות. לכל היותר, גם אם התוצאות יישלחו מיד, ייקח להן עוד 10 עד 30 דקות להגיע אל כדור הארץ. בסך הכל, עברו מספר שעות בין הזמן שבו נתקלנו בגוש סלע, ועד שהחלטנו שאנו רוצים לבדוק אותו ואיך נעשה זאת, וקיבלנו את תוצאות הבדיקה. לעומת זאת, גאולוג מיומן על קרקע המאדים, יבצע את כל התהליך הזה בראשו בתוך מספר שניות. לכן הוא יכול לאסוף מידע בכמות העולה בעשרות מונים על כמות המידע שיכול לאסוף רובוט באותו זמן.

הסיבה השנייה היא פשוט מפני שהמין האנושי הוא מין חוקר. בני האדם תמיד חצו ימים, יבשות ומדבריות כדי לגלות ארצות חדשות. הם יצאו מאפריקה אל אסיה ואירופה. הם חצו את האוקיינוס השקט והגיעו אל אוסטרליה ואוקייניה. הם חצו את האוקיינוס האטלנטי והגיעו אל אמריקה. הם חצו את החלל והגיעו אל הירח. תמיד עשינו זאת, ואין סיבה שנפסיק לעשות זאת עכשיו. אם לא היינו נוטלים סיכונים, לא היינו מגיעים לרבים מן ההישגים אליהם הגענו. נועדנו לצאת למסעות, על כדור הארץ, ועכשיו גם בחלל.

בפוסט זה אדון בהרכב הרצוי למשלחת אל מאדים. הנחת היסוד שלי, היא שבני אדם אינם רובוטים, וכאשר סוגרים מספר גברים ונשים בקופסת פח אחת למשך מספר חודשים, ייווצרו מערכות יחסים מסוימות. אינני חושב שיהיה זה מן החוכמה לבנות צוות על טהרת המין הגברי, או המין הנשי. לכל אחד יש את החולשות והיתרונות שלו, ויש לנצל את מלוא היתרונות של שני המינים.

הניסיון במשלחות מחקר מבודדות באנטארטיקה מלמד, שלעתים קרובות נוצרים זוגות גם בין גברים ונשים שבני זוגם נשארו מאחור, וזאת רק לצורך זמן המשלחת. אין לנו סיבה להאמין שיחסים מסוג זה לא ייווצרו גם בין אנשי הצוות, המבודדים משאר העולם באותה מידה. לכן, כדי להקטין את המתחים, יש לדעתי להעדיף אנשי צוות שהם כבר זוגות מלפני המשימה. זה ידרוש, כמובן, בניית מגורים באופן שיאפשר פרטיות כאשר היא נדרשת.

בעלי התפקידים הנדרשים במשימה זאת הם פחות או יותר: טייס, רופא, מהנדס טיסה, גאולוג או שניים ומפקד, בסך הכל שלושה זוגות. אפשר גם להסתפק בגאולוג אחד ולהטיל את תפקיד המפקד על אחד מבעלי התפקידים האחרים, ולהישאר עם שני זוגות. מובן שרצוי שאנשי הצוות יהיו בעלי הכשרה מתאימה טרם נבחרו להשתתף במשימה, אך בהתחשב במגבלת הזוגות, ייתכן שחלקם יוכשרו לתפקידם במיוחד.

מהנדס הטיסה יהיה הגורם העיקרי שיוכל לתקן תקלות בספינה במהלך המסע. ובמסע כה ארוך, עם רכב חלל כה מורכב, מובטח שתהיינה תקלות. לכן, הוא צריך להכיר כל בורג וחוט מוליך בספינה. הוא יצטרך ללוות את תהליך הבניה שלה מן השלבים הראשונים, ואף להשתתף בבנייתה ואולי גם בתכנונה. כל זאת, על מנת שבשעת הצורך, יוכל לתת באופן מיידי את המענה הטוב ביותר לכל תקלה.

רופא, בעל הכשרה מתאימה ברפואת חלל, נדרש משום שבמרחק מליוני קילומטרים מבית החולים הקרוב, הוא היחיד שיוכל לתת מענה למקרה חירום רפואי. לא ניתן לתפור חתכים או לבצע החייאה בשלט רחוק מכדור הארץ.

נושא המחקר העיקרי על מאדים הוא הגאולוגיה. ככל שמצאנו עד כה, אם יש חיים על מאדים הרי שהם נדירים מאוד. כדי לבצע החלטות מדעיות בשטח, בתקופה ארוכה יחסית (יש לשער שמשלחת כזאת תשהה על מאדים כחצי שנה), יש צורך באדם המכיר היטב תחום ידע זה, ואי אפשר להסתפק בשליחת הוראות מכדור הארץ, כי אז אפשר באמת לשלוח רובוט במקום בני אדם.

הפוסט הבא בסדרה יעסוק במבנה כללי של החללית שתיקח אותנו אל מאדים.

בקטגוריה mars, space | להגיב